איך מסכמים מאמר אקדמי בקלות?
צריכים לסכם מאמר אקדמי שיהיה סיכום ברמה גבוהה, אבל מצד שני גם לא רוצים לעבוד קשה מדי על הסיכום? כן, זה אפשרי! כל מה שצריך לעשות זה לעבוד כמו המקצוענים, ולהימנע מטעויות נפוצות שסטודנטים עושים כשהם באים לסכם מאמר. במאמר הזה נדריך אתכם איך לסכם מאמרים כמו המקצוענים כלומר בקלות, בלי להתפשר על איכות. נעבור על הטעויות הנפוצות שסטודנטים עושים כשהם רוצים לסכם מאמר, ועבור כל טעות – נראה איך לעשות את זה נכון.
טעות ראשונה – לסכם עם מרקר
הרבה סטודנטים שבאים לסכם מאמר משתמשים בשיטת המרקר. מה הכוונה שיטת המרקר? זה יכול להיות בכמה דרכים. או ממש על ידי סימון במרקר על גבי המאמר, או פשוט על ידי העתקה של "משפטי מפתח" לדף הסיכום. בשיטה זאת יש כמה בעיות. קודם כל, היא מניחה שיש במאמר משפטי מפתח, כלומר משפטים שחשובים יותר ממשפטים אחרים. היא מניחה גם שהדברים החשובים והפחות חשובים מוצגים במשפטים שונים. השיטה מתבססת גם על ההנחה שצירוף של משפטי המפתח האלה עזור להכין סיכום קוהרנטי של המאמר. כל ההנחות האלה לא נכונות. אם היו משפטים חשובים יותר ממשפטים אחרים, תסמכו על המחברים שהם בעצמם כבר היו מוותרים על המשפטים הפחות חשובים, ומזכירים במאמר רק את המשפטים החשובים. אכן, במאמר יש פרטים יותר מרכזיים ופרטים פחות מרכזיים, אבל הם לא בהכרח ניתנים לחלוקה על ידי סימון של החלקים הרלוונטיים בטקסט. כדי שהסיכום יהיה איכותי – אין ברירה אלא לנסח מחדש את הדברים באופן מקוצר.
בעיה נוספת עם שיטת המרקר היא שהיא יוצרת עבודה כפולה. פעם אחת צריך לקרוא את המאמר ולסמן משפטים חשובים (תזכרו שעושים את זה כשעוד לא מכירים את המאמר, ואפילו עוד לא יודעים מה חשוב). בפעם השנייה מנסים ליצור מכל המשפטים שסימנו – סיכום קוהרנטי. אנו מגלים שהמשפטים לא ממש מתחברים וצריך להשלים הרבה, ושוב חוזרים להארכת הסיכום, שגם אותו צריך לסכם. וכאן אנו מגיעים לבעיה השלישית: הסיכומים שיוצאים משיטת המרקר בדרך כלל לא כל-כך איכותיים, הם לא מאוד קוהרנטיים ולפעמים קשים להבנה, והלא מטרת הסיכום היא לסייע בהבנת המאמר ולא להיפך.
אז איך עושים את זה נכון? לא מנסים לסמן משפטי מפתח או פרטים חשובים, אלא קוראים את כל הפרק או תת הפרק במאמר, ואז מסבירים בקצרה במילים שלכם מה קראתם שם. אתם תגלו שזה גם הרבה יותר קל לביצוע, וגם שהתוצאות הרבה יותר ברורות וקוהרנטיות.
טעות שנייה – לא להחליט מראש מה יהיה אורך הסיכום
טעות שנייה שהרבה סטודנטים עושים כשהם ניצבים בפני מטלה של סיכום מאמר אקדמי היא שהם לא מחליטים מראש מה יהיה אורך הסיכום. זה יכול לבוא בשתי צורות: אחת, לא להחליט מראש מה יהיה האורך, פשוט נסכם וייצא מה שייצא. הצורה השנייה היא להחליט על אורך הסיכום אבל לא במספר עמודים אלא כ"אחוז" מהמאמר המקורי, למשל "אני מסכם ל-10%" או "אני מסכם ל-25%" מהמאמר המקורי. שתי השיטות האלה גורמות לכך שהסטודנט או המסכם מנסה לסכם ולתמצת כל פסקה במאמר, אבל לפעמים המשקל של הפסקאות השונות לא זהה, וכך יוצאים סיכומים מוזרים. למשל, אם במאמר יש פרק שבו יש פסקת פתיחה כללית, ואחרי זה הרבה פסקאות מאד מפורטות של הוכחה של הטענות שנאמרו בפסקה הראשונה. אם מנסים לתמצת את הפסקה הראשונה, הצגת הטיעון תהיה חלקית ולא ברורה. לאחר מכן, יצטרפו לכך הרבה הוכחות שגם הן לא תהיינה שלמות כי הרי קיצצנו אותן ב-75% או ב-90%. כך יוצא שכל הפרק לא יסוכם כראוי.
לעומת זאת, במקרה כזה אולי היה עדיף להציג את הטיעון במלואו, ולאחר מכן במקום להציג את ההוכחות או את הדוגמאות, פשוט לומר באופן כללי איך המחבר מוכיח או מדגים את הדברים. כך היה נוצר סיכום הרבה יותר ברור ושימושי, אבל לא יותר ארוך.
אז איך עושים זאת נכון? הדרך הנכונה לסכם את המאמר היא להחליט מראש מה יהיה אורך הסיכום כטווח של מספר עמודים (למשל, 2.5-3 עמודים, או 5-6 עמודים). אחרי שיש לנו היקף כללי של הסיכום, אנחנו מתחילים לחלק אותו לפרקים השונים. נניח שהחלטנו על היקף של שלושה עמודים, ובמאמר יש שישה פרקים, אז אנחנו יודעים שכל פרק צריך להיות מסוכם בחצי עמוד. כשאנחנו יודעים מה ההיקף שמוקצב לנו עבור כל פרק במאמר, הרבה יותר קל לסכם את המאמר בצורה פרופורציונלית וברורה.
טעות שלישית – לא להכיר את המאמר לפני הסיכום
הרבה סטודנטים או מסכמים לא מנוסים כשהם באים לסכם את המאמר, הם מתחילים לסכם מההתחלה. זה נפוץ בעיקר ב"שיטת המרקר" או בשיטה לפיה מסכמים את המאמר לאחוז מסויים מהאורך. כאילו המאמר היה איזה חומר גלם שפשוט צריך לעבד ולקצר. אבל כדי שהסיכום באמת יציג בצורה טובה את המאמר, חשוב להכיר קודם את המאמר. מה חשוב להכיר במאמר לפני הסיכום?
- לקרוא ולהבין את הכותרת. אם המאמר באנגלית, גם לתרגם את הכותרת. הכותרת היא התמצית התמציתית ביותר של המאמר והיא תגלה לנו מהו הנושא המרכזי, כמו שמבינים אותו המחברים.
- לקרוא ולהבין את האבסטרקט. האבסטרקט הוא התמצית של הרעיונות המרכזיים במאמר, כמו שמבינים אותו המחברים. לכן, כדי להבין מה צפוי לנו במאמר, מה לחפש בו ובמה להתמקד – חשוב לקרוא ולהבין את האבסטרקט.
- להכיר את מבנה המאמר. לקרוא את כל כותרות הפרקים וכותרות המשנה במאמר. ככה תבינו מהו מבנה המאמר, וכמה החליטו המחברים להקצות לכל חלק. העתקת הכותרות וכותרות המשנה מהמאמר לקובץ הסיכום (ואם הן באנגלית – תרגום שלהן) תעזור לכם מאד לא רק להבין יותר טוב את המאמר ולהתכונן לסיכומו, אלא גם לתכנן את הסיכום מבחינת ההיקף הרצוי של כל פרק, שמזה תדעו כמה עליכם לפרט לגבי כל פרק במאמר.
טעות רביעית – להכיר את המאמר טוב מדי לפני הסיכום
הרבה סטודנטים סבורים שכדי לסכם את המאמר צריך לקרוא פעם אחת את המאמר בשלמותו לפני שמתחילים לסכם. ובכן, קריאת המאמר בשלמותו בהחלט לא יכולה להזיק. רק מה, הקריאה השלמה של המאמר לוקחת זמן, ואם אתם זוכרים, אמרנו שצריך לא רק לסכם טוב אלא גם בקלות, נכון? אז מניסיוננו, קריאה של המאמר בשלמותו לפני הסיכום לא משפרת בהרבה את איכות הסיכום, אבל כן לוקחת הרבה זמן. מה כן כדאי וחשוב לקרוא לפני שמתחילים לסכם? כמו שאמרנו: את הכותרת, את האבסטרקט (התקציר), ואת כל הכותרות ותתי הכותרות במאמר.
סיכום נעים!