התיירות, הפיתוח הכלכלי ואי-השוויון האזורי בפורטוגל: גישה מבוססת נתונים בין השנים 2012 ל-2022

מבוא

מגזר התיירות נחשב לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של הכלכלה הגלובלית, תוך השפעה נרחבת על מישורים כלכליים, סביבתיים וחברתיים. פורטוגל, כמדינה שתלויה באופן משמעותי בתיירות, מציגה דינמיקות מורכבות של פיתוח אזורי דרך התיירות. המחקר מבקש לבחון את הקשר בין פריסתן הגאוגרפית של חברות תיירות, אופיין וגודלן, לבין מגמות שכר האוכלוסייה העובדת לפי אזורים (NUT II). המאמר מציע גישה מבוססת-נתונים לשם הבנת הפערים האזוריים ותרומתן של פעילויות עסקיות במגזר של תיירות בפורטוגל להחמרה או להפחתה של אי-שוויון כלכלי.

מסגרת תיאורטית

הדיון האקדמי בתחום תיירות ואי-שוויון אזורי מתמקד בשתי גישות מרכזיות. הראשונה גורסת כי תיירות תורמת לפיזור השקעות וצמצום פערים בפריפריה. השנייה מצביעה על כך שהשקעות נוטות להתרכז באזורים שכבר מפותחים, וכך מעמיקות את הפערים. יתר על כן, תיירות יכולה ליצור בעיות חברתיות במקרים של חלוקה לא שוויונית, ובפרט כאשר אינה מלווה במדיניות ציבורית ממוקדת. תובנות אלו מוצגות במחקר על רקע הספרות העדכנית, כולל מחקרים גלובליים וניתוח נתונים חדשניים כמו דימות לווייני לילי.

שיטה

המחקר עושה שימוש בנתוני לוח משנה של המשרד לעבודה ורווחה של ממשלת פורטוגל, וכן בנתוני הבנק המרכזי, לתקופה שבין 2012 ל־2022. נעשה ניתוח של סוג החברות (כגון לינה והסעדה, פעילויות תרבות ופנאי, תחבורה ולוגיסטיקה), גודלן (בהתאם למספר עובדים), מחזורי הכנסות, והפצה גאוגרפית לפי אזורים. בנוסף לכך, נבחנו רמות השכר הממוצע של העובדים, כולל שכר בסיס ותוספות.

השיטות כללו ניתוחים תיאורים, רגרסיה ליניארית מרובת משתנים עם אפקטים מעורבים (Mixed-Effects), מודלי סדרות זמן (ARIMA), ומבחני שונות (ANOVA). ניתוחים אלו נועדו לזהות שונות אזורית לאורך זמן, לבחון מגמות שכר, ולכמת את התרומה של כל משתנה להשפעות הנמדדות.

ממצאים

מאפייני המגזר

הממצאים מצביעים על צמיחה מתמשכת במספר חברות התיירות, בעיקר בקרב עסקים קטנים (1–9 עובדים). יחד עם זאת, מספר החברות הבינוניות והגדולות עלה גם כן, בעיקר אחרי 2016. הייתה ירידה זמנית בשנת 2020 בעקבות מגפת הקורונה, אך המגזר התאושש בשנים שלאחר מכן. מעל 90% מהחברות דיווחו על מחזור שנתי של פחות מ־2 מיליון אירו, אך נרשמה עלייה בשיעור החברות עם מחזורים גבוהים יותר, בעיקר לקראת 2022.

מגמות שכר

רמות השכר עלו בהדרגה לאורך העשור. עם זאת, הפערים בין האזורים נותרו משמעותיים. אזור ליסבון הצטיין ברמות שכר גבוהות במיוחד, אחריו האיים האזוריים והאלגרבה. מנגד, בצפון, במרכז ובמערב השכר היה נמוך יותר. קצב עליית השכר לא הצליח להדביק את עליית יוקר המחיה, בעיקר באזורים עם לחץ נדל”ני גבוה.

ממצאים סטטיסטיים מתקדמים

מודל הרגרסיה המורכב הדגיש את תרומתם המשמעותית של מיקום גאוגרפי (NUT II), גודל החברה, וסוג הפעילות הכלכלית להסבר הפערים ברמות השכר והתעסוקה. תוצאות המודל הראו כי האזורים ליסבון, הצפון והאלגרבה מרכזים את מרבית החברות הגדולות. מאפיינים אלו תורמים להעצמת הפערים האזוריים.

במודל ARIMA שנועד לחיזוי מגמות עתידיות, נמצא כי משתני המיקום וסוג הפעילות הם התחזיות המדויקות ביותר, בניגוד למספר החברות או גודלן שהראו יכולת תחזית פחותה. בנוסף לכך, נמצא כי המגמות בשלושת השנים המרכזיות שנבדקו (2012, 2014, 2016) מצביעות על ירידה בהשפעה הכלכלית של התיירות, ומעידות על מבנה כלכלי פגיע.

שונות בין אזורים – מבחני שונות (ANOVA)

מבחני שונות העלו כי אין פערים מובהקים בסוג הפעילות או במחזור הכנסות בין אזורים, אך קיימים פערים מובהקים בגודל החברות. חברות גדולות מתרכזות בליסבון ובצפון, והפערים הללו מגובים סטטיסטית. מבחני המשך (Tukey) איששו את ההבדלים בין אזורים, והראו כי הצפון והמרכז נבדלים באופן מובהק בגודל החברות הפועלות בהם.

תחזית שכר

תחזיות לשנת 2025 הראו כי השכר החזוי הגבוה ביותר צפוי בליסבון (1,245 אירו), ואילו השכר הנמוך ביותר צפוי באזור המרכז והמערב (כ־955 אירו). למרות מגמה חיובית לאורך העשור, שיעור העלייה השנתי נע בין 12 ל־29 אירו בלבד, נתון המעיד על שחיקה בשכר הריאלי נוכח אינפלציה מתגברת.

רמת ההתאמה של מודלי התחזית (R²) הצביעה על אמינות גבוהה יחסית במרכז, בצפון ובחצי האי סטובאל, אך רמת התאמה נמוכה באיים האזוריים ומדיירה, עקב תנודתיות גבוהה בתיירות האזורית.

דיון

המחקר מעלה ממצאים עקביים עם הספרות המדעית: התיירות אכן מסוגלת לתרום לצמיחה ולפיתוח, אך ללא התערבות מדינית, היא נוטה להעצים פערים קיימים. מבנה השוק מראה שהרוב המוחלט של החברות הן עסקים קטנים, בעוד שהחברות הגדולות מרוכזות באזורים העירוניים והמבוססים. בכך, התיירות משמרת ואף מעצימה את הפערים האזוריים. מגפת הקורונה תרמה לפגיעות הכלכלית, אך ההתאוששות ניכרה בעיקר בקרב חברות חזקות.

הנתונים גם מצביעים על כך ששיפור בתנאי ההעסקה בתיירות – שכר הוגן, חוזים יציבים, אפשרויות קידום – הוא תנאי הכרחי למיצוי הפוטנציאל של הענף ככלי להפחתת אי־שוויון. המדיניות הציבורית נדרשת להתמקד בפיתוח פריפריות, השקעה בתשתיות, ובקידום תיירות איכותית וברת־קיימא בכל רחבי המדינה.

מסקנות

המאמר מספק תמונת מצב מבוססת-נתונים של פערים אזוריים במגזר התיירות בפורטוגל לאורך עשור. נמצא כי ללא מדיניות מווסתת, תיירות תורמת לחיזוק האזורים העשירים, ופחות להעצמה של אזורים מוחלשים. ההתערבות הציבורית נדרשת הן בהיבט האזורי והן בהיבט החברתי, כדי להבטיח שכלל האוכלוסייה תיהנה מהשגשוג של ענף זה.

 

Mira, M. D. R., Moura, A. A., Costa, V., & Pereira, R. (2025). Tourism, Economic Development, and Regional Inequality in Portugal: A Data-Driven Approach from 2012 to 2022. Tourism and Hospitality, 6(2), 110.