מהו "תרגום"?

מהו תרגום?

המאמר עוסק בשאלת משמעות המושג "תרגום" ובוחן כיצד ניתן להבין אותו ככלי תיאורטי ומעשי בתחומים של מחקר, מדיניות ויישום. פרימן מציע לראות בתרגום לא רק פעולה לשונית של העברת טקסט משפה לשפה, אלא תהליך עשיר ורב־שכבתי של שינוי, התאמה והמשגה מחודשת של ידע תוך מעבר בין הקשרים תרבותיים, מוסדיים וחברתיים. הוא מבקש להרחיב את המושג אל מעבר למשמעותו המסורתית ולראות בו מנגנון מרכזי בהעברת ידע ובקבלת החלטות מדיניות.

תרגום במחקר, מדיניות ופרקטיקה

מחקר כתרגום

המחקר האקדמי כרוך בתרגום במובנים רבים. הוא עשוי לכלול תרגום שפות כאשר נאספים נתונים ממקורות שונים, אך מעבר לכך הוא כרוך בתרגום של חוויות ותצפיות לתוך שפה מחקרית מדעית. ראיונות, למשל, אינם רק תיעוד של חוויה אלא גם תרגום שלה לשפה שהחוקר בוחר. התמלול, הפרשנות, ההמשגה וההפצה הם שלבים רצופים בתהליך של תרגום ממושך, שבו החוקר מעצב את הנתונים מחדש בתוך מסגרת תיאורטית. לפיכך, המחקר כולו הוא תהליך של תרגום בין עולמות ידע, שפה וחוויה.

מדיניות כתרגום

פרימן מציג את קביעת המדיניות עצמה כמעשה תרגום. מדיניות נוצרת מתוך מסמכים וטקסטים שמייצגים בעיות, פרשנויות ועמדות שונות של בעלי עניין. תהליך עיצוב המדיניות כולל תרגום של עמדות אלה לשפה של פתרונות מדיניים ותוכניות פעולה. דוגמה לכך היא מכתבו של פסטר לממשלת צרפת שבו הוא מציע מחקר המשרת מטרות מדעיות, חקלאיות, כלכליות ופוליטיות כאחת. גם יישום המדיניות הוא תרגום, לעיתים בגדר שינוי מהותי. פרימן מצטט חוקרים הרואים ביישום תהליך אינטראקטיבי שבו המדיניות עוברת התאמה למציאות ואף משנה את עצמה תוך כדי פעולה.

פרקטיקה כתרגום

במישור המעשי, פרימן מצטט את דבורה ינוב, החוקרת את האופן שבו ידע מקומי, פרקטי ויומיומי – כמו זה של נהגי משלוחים או פקידות קבלה בבתי חולים – מתורגם (ולעיתים לא מתורגם) לשפה הארגונית הרשמית. עובדים בשטח, כך נטען, עוסקים בתרגום מתמיד בין ידע חווייתי לשפה רציונלית ומופשטת של הנהלה. חוקרים נוספים מראים כיצד רעיונות מופשטים מקבלים ביטוי מעשי – דרך סיסמאות, כלים או נהלים – ואז מתורגמים חזרה לרעיונות. תרגום הוא אם כן לא רק תנועה אחת אלא תהליך מתמשך של שינוי והמשגה מחודשת.

תרגום בספרות ובלשנות

תרגום כמטאפורה וכפרקטיקה

במסורת הספרותית והבלשנית, תרגום נתפס כהעברת משמעות בין שפות. אולם שימוש זה הוא כבר עצמו מטאפורי: התרגום במקורו קשור להעברה פיזית ממקום למקום. התאוריה של התרגום עוסקת בשאלות כגון: האם יש לתרגם מילה במילה, או להעביר את כוונת הכותב וההשפעה על הקורא? האם יש ל"לביית" את הטקסט או לשמר את זרותו? האם המתרגם הוא עבד או מחבר מחדש?

גישה אחרת, תיאורית יותר, חוקרת כיצד תרגומים נוצרים בפועל ובאילו הקשרים חברתיים ופוליטיים. תרגום נתפס כפעולה פוליטית, לא ניטרלית, וכפרקטיקה המעצבת את מקורותיה לא פחות משהיא מייצגת אותם. התרגום אינו רק שיקוף של מקור אלא ייצוג מחודש, "המצאה" של מקור.

פוליטיקה של תרגום

תרגום משרת תמיד מטרה – ולעיתים גם אידיאולוגיה. תרגום יכול להיות כלי של קולוניאליזם והשתלטות, אך גם כלי לשחרור. ישנם הקשרים שבהם תרגום פועל להכפפה, אך גם כאלה שבהם הוא משמש ככלי פמיניסטי, רדיקלי או חתרני. הפרקטיקה של תרגום מושפעת ממערכות שיח המאפשרות או מונעות סוגים שונים של תרגום, מה שמכונה במאמר "משטרי תרגום".

תרגום במדע ובטכנולוגיה

תאוריית השחקנים והרשתות

בתחום הסוציולוגיה של המדע והטכנולוגיה, מושג התרגום זוכה לפרשנות חדשה דרך תאוריית השחקנים והרשתות (ANT). כאן, תרגום אינו רק פעולה לשונית אלא תהליך של יצירת קשרים בין אובייקטים, רעיונות ואנשים. תרגום הוא אקט של כינון רשת שבה כל מרכיב משפיע ומושפע. דוגמה לכך היא תהליך ייבוא טכניקות דיג של צדפות מיפן לצרפת, שמתואר כסדרה של תרגומים בין יצורים, נתונים ומסמכים.

אובייקטי גבול

Star ו-Griesemer מציגים את המושג "אובייקט גבול" – אובייקט שמכיל משמעות שונה בקבוצות חברתיות שונות אך שומר על מבנה משותף המאפשר תרגום הדדי. דוגמה לכך היא טפסים, מפות או מאגרי מידע. אובייקטים אלו פועלים כאמצעים של תרגום בין עולמות שונים, ומאפשרים פעולה משותפת ללא הבנה זהה.

מקרי מבחן: Our Bodies, Ourselves

המקרה המרכזי שבו עוסק פרימן להדגמת רעיונותיו הוא הספר הפמיניסטי האמריקאי "Our Bodies, Ourselves". הספר נכתב על ידי קולקטיב נשים, תורגם לשפות רבות, והפך לפרויקט בינלאומי דינמי. תהליך התרגום שלו כלל לא רק העברת טקסט אלא עיבוד מחדש, התאמה תרבותית ופוליטית, כתיבה מחודשת ואפילו שינוי שם הספר בתרגומים שונים.

הגרסה הספרדית, לדוגמה, הפכה עצמה למקור לתרגום בולגרי, בתהליך שבו טשטשו הגבולות בין מקור למטרה. פרימן מדגיש כי תהליך התרגום במקרה זה היה גלוי, שיתופי ופוליטי – בניגוד לפרקטיקות תרגום שגרתיות שבהן המתרגם נותר בצל.

תרגום כעיקרון תיאורטי

אי ודאות, פרקטיקה ומורכבות

בסיום, פרימן מנסה להגדיר מהו תרגום, אך נמנע מהגדרה חד משמעית. הוא מצביע על כך שהתרגום כרוך באי ודאות מובנית: המשמעות אינה נתונה מראש אלא נוצרת בתהליך. תרגום דורש הכרה בכך שידע אינו ניתן להעברה מושלמת. המתרגם נדרש לחשוף את הנחותיו, לקבל החלטות ערכיות ומתודולוגיות, ולהיות מודע לתפקידו כמעצב משמעות ולא רק כמתווך.

תרגום כשיפוט וכמעשה יצירתי

פרימן משווה בין תרגום לבין עשיית צדק: עורך דין, כמו מתרגם, בונה סיפור שיתאים הן ללקוח והן לחוק. תרגום הוא פעולה מעשית, מבוססת הקשר, הנעשית תוך התאמה ולא לפי חוקים קשיחים. התרגום הוא פעולה רפלקטיבית, ביקורתית ויצירתית, והוא מתקיים במרחב ביניים שבו נוצרות משמעויות חדשות.

תרגום כפעולה רב־צדדית

המאמר מדגיש שתרגום אינו חד־כיווני. פעמים רבות מדובר בתהליך מעגלי, רב־צדדי ורב־קולי. אין מקור יחיד או מטרה מוגדרת, אלא קיום של יחסי גומלין דינמיים בין שחקנים שונים. תרגום הוא תוצר של ריבוי קולות ולא של סמכות אחת.

תרגום כפרקטיקה של גבול

לסיום, פרימן מציע לחשוב על תרגום כעל פרקטיקה גבולית – לא אובייקט אלא אמצעי דרכו ניתן לחשוב מחדש על הקשרים בין מחקר, מדיניות ויישום. השיח על תרגום הוא בעצמו תרגום. הוא לא מבקש לספק תשובה מוחלטת, אלא לשאול כיצד ניתן לייצר הבנה משותפת, לנהל הבדלים ולפעול במציאות מורכבת דרך שינוי, התאמה ויצירה.

 

Freeman, R. (2009). What is ‘translation’?. Evidence & Policy, 5(4), 429-447.