ניתוח ההשפעות המרפאות של תרפיית יער ותרפיה בגינון

מבוא

החיים בסביבה עירונית מאופיינים בגירויים חזקים ובקצב חיים מהיר, היוצרים עומס גופני ונפשי בקרב תושבים רבים. עומס זה מוביל להופעת תסמינים פסיכולוגיים כמו דיכאון וחרדה ולמחלות גופניות שונות. החשיפה לסביבה טבעית מאפשרת חידוש כוחות, הפחתת מתח ושיפור הבריאות הכללית. שני סוגי תוכניות ריפוי מבוססות טבע בולטות הן תרפיית יער ותרפיה בגינון, הנבדלות זו מזו במאפייני הסביבה שבה מתבצעות הפעילויות: תרפיית יער מתקיימת במרחב חופשי ולא מבוקר בטבע, ואילו תרפיה בגינון מתבצעת לרוב בסביבה פנימית ומבוקרת. השוואה ישירה בין ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של שתי גישות אלו מאפשרת להבין את ההבדלים ביניהן ולבסס עקרונות לפיתוח תוכניות ריפוי ולתכנון מרחבי ריפוי.

מושגי יסוד ומסגרת תיאורטית

המונח "ריפוי" (healing) נובע מן השורש האנגלו-סקסי Haelen, שפירושו "להיות שלם". ריפוי נתפס כתהליך כולל של איזון בין גוף, נפש ונשמה, מעבר לגישה הרפואית הצרה המטפלת רק בתסמיני המחלה. ריפוי כולל גם היבטים סביבתיים, חברתיים ותרבותיים, ומתרחש כאשר אדם משיב לעצמו תחושת שלמות והרמוניה עם סביבתו.

תרפיית יער, על פי החוק הקוריאני לתרבות ולנופש ביערות, מוגדרת כשימוש באלמנטים טבעיים כמו ניחוחות, נופים וצלילים לצורך חיזוק המערכת החיסונית ושיפור הבריאות. מדובר בפעילות המתרחשת ביער וכוללת מדיטציה, הליכה, תצפית ונשימה עמוקה, תוך אינטראקציה ישירה עם הסביבה הטבעית.

תרפיה בגינון (horticultural therapy), לעומת זאת, מוגדרת על ידי האגודה האמריקאית לתרפיה בגינון כתהליך של שיקום פיזי, פסיכולוגי וחברתי באמצעות עבודה עם צמחים ופעילויות גנניות. בקוריאה נכללות בה פעילויות כמו שתילה, יצירה בעזרת חומרי צמחייה, טיפול בעציצים ועבודות קישוט. רוב הפעילויות מתבצעות במרחבים פנימיים, מה שמאפשר שליטה בתנאי הסביבה ותחושת ביטחון למשתתפים, במיוחד בקרב אוכלוסיות עם מגבלות תנועה או מצב נפשי רגיש.

שיטת המחקר

המחקר נערך במשך חמישה ימים, וכלל שתי קבוצות נבדקים – חמשה משתתפים בתוכנית תרפיית יער וחמשה בתוכנית תרפיה בגינון. המשתתפים היו בגילאי 40 עד 70, ללא מגבלות פיזיות משמעותיות וללא הפרעות נפשיות חמורות.

הניסוי בתרפיית היער התקיים ביער הצפוף של הר ג'ונג'יסאן בעיר ג'ונזו, המאופיין בשיפועים מתונים ובצמחייה מגוונת של עצי ברוש, אורן ואלון. הניסוי בתרפיה בגינון התקיים בדירה עירונית טיפוסית בקומה עשירית באיקסן, ללא נוף טבעי גלוי, כדי לדמות סביבה פנימית מנותקת מהטבע.

המשתתפים בשתי הקבוצות עברו סדרת פעילויות מובנות. בתרפיית היער הפעילויות כללו מדיטציה, הליכה, התבוננות בטבע, צביעת מטפחת בחומרים טבעיים ושיחות עם מנחה. בתרפיה בגינון המשתתפים יצרו מיכלים לצמחים, הכינו סבונים טבעיים, עיצבו יצירות מלח צבעוני ועסקו בהכנת קישוטים מפרחים יבשים.

המדדים הפיזיולוגיים שנבדקו היו לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, דופק ורמות קורטיזול ברוק. להערכת ההשפעות הפסיכולוגיות נעשה שימוש בשאלון POMS (Profile of Mood States), שבוחן תחושות של מתח, כעס, דיכאון, עייפות, בלבול וחיוניות. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח שונות חוזר (ANOVA) ובמבחן t למדגמים תלויים.

תוצאות: תגובות פיזיולוגיות

הנתונים הראו כי בתרפיית היער נרשמה ירידה ממוצעת של 5.28 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי וירידה של 1.68 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי, לצד ירידה קלה בדופק. בתרפיה בגינון, לעומת זאת, נרשמה עלייה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, אך גם ירידה בדופק. השינוי ברמות הקורטיזול, המשקף את רמת המתח הפיזיולוגית, היה משמעותי יותר בקבוצת תרפיית היער: ירידה ממוצעת של 0.075 מיקרוגרם לדציליטר לעומת ירידה כמעט אפסית בתרפיה בגינון.

כאשר בוצעה השוואה לקבוצת ביקורת שלא השתתפה בפעילות, נמצא כי רמות הקורטיזול ירדו פי 1.7 יותר בקרב משתתפי תרפיית היער, והבדל זה נמצא מובהק סטטיסטית. ממצא זה מצביע על יעילות גבוהה של חשיפה ישירה ליער בהפחתת מתח פיזיולוגי ובהשגת רגיעה גופנית.

תוצאות: תגובות פסיכולוגיות

שתי התוכניות גרמו לשיפור מדדים פסיכולוגיים, אך בעוצמות שונות. בקרב משתתפי תרפיית היער נרשמה ירידה ניכרת בתחושת המתח, הדיכאון, העייפות והבלבול, ועלייה בתחושת החיוניות. בקרב משתתפי תרפיה בגינון נצפתה ירידה דומה במתח ובכעס, אך העלייה בחיוניות הייתה מתונה יותר ואף נטתה לירידה קלה.

ניתוח סטטיסטי של השינויים הראה כי בעוד שתרפיית היער יעילה יותר בהפחתת מתח ובשיפור מצב רוח כללי, תרפיה בגינון הראתה נטייה משמעותית יותר להקלת דיכאון. ההבדלים לא היו כולם מובהקים מבחינה סטטיסטית, אך הדפוסים העקביים מעידים על אפקטים מובחנים של כל סוג טיפול.

המסקנה המרכזית מן התוצאות היא שתרפיית היער פועלת בעיקר על מערכת העצבים האוטונומית ומעודדת רגיעה גופנית, ואילו תרפיה בגינון משפיעה על החוויה הרגשית דרך ביטוי יצירתי, תחושת הישג ותקשורת בין-אישית במהלך העבודה עם הצמחים.

משמעות תכנונית

ההבחנה בין סביבות ריפוי חיצוניות לפנימיות מדגישה את חשיבות התכנון המרחבי בהתאמת סוג הטיפול לצורכי המשתמשים. יער עירוני כמו זה שבו נערכה התרפיה מתאים לשמש כמרחב טיפולי עבור כלל האוכלוסייה בזכות נגישותו והשפעתו המרגיעה. ניהול יערות עירוניים צריך לשים דגש על שימור המערכת האקולוגית והפיכתם למוקדים של רווחה נפשית ופיזית, ולא רק כשטחים ירוקים כלליים.

במקרים שבהם הגישה לטבע מוגבלת, כמו בבתי חולים או בדירות עירוניות, יש מקום לשלב תרפיה בגינון בסביבות פנימיות. עיצוב חללים טיפוליים עם גינות פנימיות, חממות או אזורי שתילה מחוברים למבנים מאפשר לשחזר חלק מהשפעת הטבע גם במרחב סגור. השילוב בין מרחבי יער חיצוניים למרחבי גינון פנימיים מהווה בסיס לגישה הוליסטית לריפוי מבוסס טבע.

דיון והשלכות

המחקר ממחיש כי החשיפה לטבע, בין אם באמצעות הליכה ומדיטציה ביער ובין אם בעבודה עם צמחים במרחב סגור, מחוללת השפעות מיטיבות על גוף ונפש. עם זאת, ההשפעות אינן זהות: תרפיית היער מפחיתה מתח פיזיולוגי באופן מובהק, בעוד שתרפיה בגינון משפרת מצבים רגשיים הקשורים לדיכאון ולחוסר חיות. בהתאם לכך, בחירת סוג הטיפול צריכה להיעשות לפי צורכי המטופל: לשחרור מתח ולהרפיה מומלצת חשיפה ליער, ואילו לשיקום רגשי ולחיזוק תחושת המשמעות מומלץ טיפול בגינון.

המחקר מדגיש גם את חשיבות הגורם החברתי בתהליך הריפוי. פעילויות קבוצתיות ביער מחזקות תחושת שייכות ומפחיתות תחושת בידוד, ואילו בעבודת גינון משותפת מתפתח קשר בין המשתתפים, המסייע להפחתת בדידות וחרדה. השילוב בין אינטראקציה אנושית לחשיפה לטבע מהווה רכיב מרכזי ביעילות שתי הגישות.

מסקנות

תרפיית יער ותרפיה בגינון מהוות דרכים משלימות לריפוי טבעי. תרפיית היער יעילה במיוחד להפחתת לחץ דם, דופק ורמות קורטיזול, ולכן מתאימה למצבי מתח כרוני. תרפיה בגינון יעילה במיוחד לשיפור מצב רוח ולהפחתת דיכאון, ומתאימה לסביבות עירוניות או רפואיות שבהן החשיפה לטבע מוגבלת.

ההבנה של השפעות אלו מאפשרת פיתוח תוכניות טיפול ממוקדות מטרה ועיצוב חללים מרפאים התומכים בצרכים פיזיים ורגשיים גם יחד. עם זאת, החוקרים מציינים כי גודל המדגם הקטן והתקופה הקצרה של הניסוי מגבילים את הכללה של התוצאות, וממליצים על הרחבת המחקר לקבוצות גיל שונות ולתקופות ארוכות יותר.

שילוב הגישות בשירותי הבריאות, ברווחה ובתכנון עירוני עשוי לתרום לחיזוק הקשר בין האדם לטבע ולשיפור איכות החיים בסביבה המודרנית.

מקור

Park, S. A., Jeong, M. S., & Lee, M. (2015). An analysis of the healing effects of forest therapy and horticultural therapy. Journal of the Korean Institute of Landscape Architecture, 43(3), 43-51.