מודל תהליך להערכת הסיכון להתאבדות בקרב מתבגרים

מבוא

תדירות ההתאבדויות וההתנהגויות האובדניות בגיל ההתבגרות עולה בהתמדה, ובטווח הגילים 15 עד 24 התאבדות היא אחת הסיבות העיקריות לתמותה. העלייה המתמשכת ניכרת במיוחד בגילאים 12 עד 23, כאשר בנים משלימים התאבדות בשיעור גבוה בהרבה מבנות, ואילו בנות מבצעות ניסיונות בתדירות גבוהה יותר. קבוצות אוכלוסייה מסוימות, ובהן קווקזים וילידים אמריקאים, מציגות שיעורי סיכון גבוהים במיוחד. מאחר שהמתבגרים הנמצאים בסיכון הם קבוצה הטרוגנית שנפגעת ממגוון רחב של גורמים, נדרש דגם הערכה שיטתי המאפשר זיהוי מדויק יותר של רמת הסיכון.

גורמי סיכון ראשוניים

הפרעות אפקטיביות

הפרעות מצב רוח הן גורם מרכזי המשפיע על הופעת התאבדויות בקרב מתבגרים. שיעורי ההתאבדות בקרב הסובלים מהפרעה דיכאונית מג'ורית או מהפרעה דו קוטבית גבוהים במיוחד. גברים ונשים הסובלים מדיכאון נמצאים בסיכון גבוה משמעותית ביחס לבני גילם שאינם מדוכאים. תסמינים כמו האטה פסיכומוטורית, מצב רוח ירוד, אובדן עניין, הפרעות שינה ושינויים באנרגיה מהווים אינדיקציה משמעותית לסיכון.

ניסיון קודם

ניסיון התאבדות בעבר הוא מנבא חזק במיוחד לניסיון נוסף. מתבגרים שביצעו ניסיון אחד לפחות נמצאים בסיכון גבוה פי כמה לחזרה על המעשה. הן שיעורי המחקר והן נתוני אוכלוסיות גדולות מצביעים על כך שהניסיון הקודם הוא המדד החזק ביותר לחיזוי ניסיון עתידי.

חוסר תקווה

חוסר תקווה הוא משתנה מרכזי הנלווה להתנהגות אובדנית ומנבא אותה. היעדר תחושת עתיד או אמונה בשינוי מעלה דרמטית את הסיכון. מחקרים מצאו כי רמות גבוהות של ייאוש מאפיינות מתבגרים שניסו להתאבד יותר מאשר בני גילם שלא ניסו, ואף חזו התאבדות שנים רבות מראש.

גורמי סיכון משניים

שימוש בחומרים

שימוש לרעה באלכוהול ובסמים מגביר את האימפולסיביות ומחליש שליטה עצמית, ובכך תורם להגברת הסיכון. אלכוהול ומגוון סמים משפיעים על מצב הרוח, מעוררים רגשות של עצב ועצבנות, ועלולים לעורר מחשבות אובדניות ואף ניסיונות בפועל. השילוב בין שימוש בחומרים לבין הפרעות מצב רוח מחריף את רמת הסיכון.

הפרעות אישיות

הפרעות אישיות, ובעיקר הפרעת אישיות גבולית והפרעות התנהגות, קשורות באופן משמעותי לסיכון אובדני. התנהגויות אלימות, עוינות, הפרת נורמות חברתיות, חוסר יציבות רגשית ואימפולסיביות מהווים מדדים משמעותיים. כאשר הפרעות אלו מופיעות בצמוד לדיכאון או לשימוש בחומרים, רמת הסיכון עולה עוד יותר.

גורמי סיכון מצביים

תפקוד ומשפחתיות

שורה של מאפייני משפחה מקושרים לסיכון מוגבר: פירוק משפחתי, היסטוריה משפחתית של קשיים פסיכיאטריים או ניסיונות התאבדות, וכן התעללות פיזית או מינית בילדות. משפחות המאופיינות באי יציבות רגשית, דפוסי תקשורת לקויים, גבולות נוקשים או רופפים או דפוסי הורות בלתי תומכים מחלישות את חוסן המתבגר.

יחסים חברתיים

רמת התמיכה החברתית והמשפחתית משפיעה באופן משמעותי על סיכון לאובדנות. תחושת שייכות לקבוצה משמשת גורם מגן. לעומת זאת, בידוד, אובדן אדם קרוב או חוסר תמיכה משפחתית מגבירים את הסיכון. תפיסת איכות הקשרים, ולא מספרם, נמצאה כמשפיעה במיוחד.

חשיפה להתאבדות

בגיל ההתבגרות תופעת ה"גל" מופיעה לאחר חשיפה להתאבדות של בן גיל או דמות ציבורית. חשיפה כזו עשויה להביא לחיקוי, במיוחד בקרב מתבגרים פגיעים.

אירועי חיים מלחיצים

אירועים מלחיצים כמו ענישה חמורה, דחייה חברתית, מעבר דירה, פרידות, סכסוכים משפחתיים או השפלות מגבירים באופן מובהק את רמת הסיכון. מחקרים מצאו כי מתבגרים שניסו להתאבד מדווחים על רמת לחץ גבוהה יותר באופן משמעותי מאשר בני גילם.

הומוסקסואליות

מתבגרים הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים נמצאים בסיכון מוגבר עקב דיכאון, שימוש בחומרים, מצבי דחייה, חשיפה לאלימות, בלבול זהות והתמודדות עם הומופוביה. שיעורי מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות גבוהים משמעותית בקרב אוכלוסיות אלו, במיוחד בקרב נערים המזדהים כהומואים מגיל צעיר.

שלב 1: הערכת גורמי סיכון ראשוניים

נוכחות של אחד מהגורמים הראשוניים מובילה לגיבוש הנחה כי הסיכון חמור. סימנים לדיכאון או למאניה, ביטויי ייאוש או דיווח על ניסיון קודם מחייבים הרחבה של ההערכה. היעדר גורם ראשוני, לצד היעדר תחושת סיכון אינטואיטיבית, מאפשר גיבוש מודל מקרה ראשוני של סיכון נמוך.

שלב 2: הערכת מחשבות, כוונה ותכנון

לאחר זיהוי סיכון חמור יש להעריך מחשבות אובדניות, עוצמת הכוונה ומידת התכנון. שאלות ישירות על מחשבות, רצון למות, הערכת עצמת הכוונה ותיאור תוכנית קונקרטית מאפשרות לקבוע את רמת הסיכון. תוכנית מפורטת ונגישות לאמצעים מגבירות את רמת הסיכון. היעדר מחשבות או סיבות משמעותיות לחיות מפחיתות אותו.

שלב 3: הערכת גורמי סיכון משניים

גורמים משניים עשויים להגביר את רמת הסיכון, או להתריע על אימפולסיביות המצריכה ערנות מוגברת. נוכחות של שימוש בחומרים או הפרעת אישיות מובילה להעלאת רמת הסיכון או להוספת מאפיין של אימפולסיביות למודל הסיכון.

שלב 4: הערכת גורמי סיכון מצביים

גורמים מצביים מחייבים הוספת ציון של השפעה מצביית על מודל הסיכון. תפקוד משפחתי לקוי, תמיכה חברתית נמוכה, חשיפה להתאבדות, אירועי חיים מלחיצים או קשיים הנובעים מזהות מינית עשויים לשנות את העוצמה והדחיפות של ההערכה.

סיכום

המודל מציע תהליך הערכה בן ארבעה שלבים המשלב נתונים מחקריים עם שיקול דעת קליני, ומאפשר בניית מודל סיכון המחולק לרמות שונות. שילוב מודע של גורמי סיכון ראשוניים, משניים ומצביים מאפשר לזהות מתבגרים הנמצאים בסיכון משמעותי ולכוון למענה טיפולי מותאם.

מקור

Stoelb, M., & Chiriboga, J. (1998). A process model for assessing adolescent risk for suicide. Journal of adolescence, 21(4), 359-370.‏