שאלות חזרה לבחינה בקורס דת ומדינה: היבטים פילוסופיים + תשובות!

שאלות חזרה לבחינה בקורס דת ומדינה: היבטים פילוסופיים (10555), כולל תשובות. כדי להקל על תהליך הלמידה, התשובות מכוסות ובאפשרותכם לגלות אותן על ידי לחיצה על "לחץ לגילוי התשובה". כך תוכלו קודם כל להתמודד עם השאלה בעצמכם, ולאחר מכן לחשוף את התשובה כדי לבדוק את עצמכם. למידה נעימה!

שאלה 1

תארו את רעיונות היסוד של גישת הליברליזם מתוך פחד; עמדו בפרט על הקשרים בין המושגים הבאים: הרע העליון (summum malum), חירות אישית, התנאים הפוליטיים לחירות אישית.

שקלר אינה תומכת בתורה שלמותנית פוזיטיבית הדוגלת בטוב עליון (אין טוב עליון משותף), אבל כן דוגלת ב"שלמותנות נגטיבית", לפיה יש רע עליון. הרע העליון לפי שקלר אומר שאנחנו מסכימים, אובייקטיבית ואוניברסאלית, שיש רע עליון. הרע העליון לפי שקלר הוא כאב ופחד מפני כאב.
בהתבסס על הרעיון של הרע העליון, שקלר מציבה מטרה לתיאוריה המדינית: התיאוריה המדינית צריכה לדרוש מהמדינה להבטיח את היכולת של היחיד להכריע הכרעות אישיות בלי פחד (כלומר: החירות האישית).
היא מבחינה בין קבוצות של חזקים וקבוצות של חלשים וטוענת שהכאב\פחד מופעל עי החזקים כלפי החלשים.
היא קוראת לגישה שלה ליברליזם מתוך פחד. הליברליזם מתוך פחד מאפשר ההגנה על היחיד שיוכל לפעול בחופשיות ללא פחד ולנהל את חייו. הדישה של שקלר מוגבלת אך ורק לתחום הפוליטי – לרסן את מי שעלול להשתמש לרעה בכוח הפוליטי ולהסיר את מועקת הפחד שמטילות רשויות השלטון ולמנוע טובות הונאה למקורבים ובכך המדינה תממש את תפקידה – להבטיח את החירות האישית של כל פרט.
היא מעמידה בכך את החירות, החופש לבחור כבעלי ערך.
זוהי גישה מינימליסטית שאינה חותרת לקיום תפיסה של טוב.
שקלר מפרטת מהם התנאים הפוליטיים הדרושים על מנת לאפשר לאזרח חירות אישית: 1. פלורליזם. 2. שוויון זכויות. 3. הניטרליות של המדינה.

שאלה 2

במסגרת גישת הליברליזם מתוך פחד, כיצד ניתן להצדיק את: א. הפלורליזם; ב. שוויון הזכויות; ג. הנייטרליות של המדינה כלפי אידיאלים של הטוב (או תפיסות של הטוב)?

a. פלורליזם:
i. לא לדכא פלורליזם – כלומר אל למדינה לדכא את מגוון ביטויי תפיסות הטוב של אינדיבידואלים (תושבי המדינה), שהרי דיכוי כזה היה מהווה שימוש מובהק בכוחו של החזק (המדינה) לגרימת כאב או איום בכאב כלפי החלש (הפרטים החיים במסגרתה), על מנת למנוע מן החלש לממש את בחירותיו בחייו.

ii. לעודד פלורליזם – כלומר ראוי שהמדינה תעודד ביזור של כוח במסגרתה, תפעל נגד צבירת כוח גדול במיוחד על-ידי קבוצות מסוימות והחלשתן של אחרות, ובכך תקטין את הסכנה שיתרחש שימוש בכוחן של קבוצות חזקות לגרימת כאב או איום בכאב כלפי קבוצות חלשות.

b. שוויון זכויות:
הזכויות נתפסות על-ידי גישת 'הליברליזם מתוך פחד' כאותה מערכת של חירויות והעצמות שחייבות להינתן לאזרחים על-מנת שאלה יוכלו לשמור על חירותם ולהגן על עצמם מפני פגיעה. שקלר גוזרת את השוויון מתוך החירות. שוויון הזכויות צריך לאפשר את החירות.

c. הניטרליות של המדינה:
ישנן כמה דרכים להראות, כיצד הניטרליות של המדינה כלפי תפיסות של הטוב משתמעת מגישתה של שקלאר.

i. ראשית: הליברליזם לא אמור להסתמך להצדקתו (לדעת שקלאר) על תפיסה כלשהי של 'הטוב העליון' (כגון אושר, או התפתחות אישית), ומכאן נובע שאין זה תפקידה של המדינה לעודד את הגשמתו של טוב כלשהו.

ii. שנית: כל ניסיון מצדה של המדינה לעודד את הגשמתו של טוב מסוים, ובכך להעדיף תפיסה מסוימת של הטוב על-פני אחרות, יהיה בגדר שימוש בכוחה של המדינה ('החזק') בצורה שמהווה איום ו/או הצעת טובות הנאה (fear or favor) כלפי אזרחים ('החלשים') בכדי לשנות את בחירותיהם או בכדי למנוע או להגביל את מימוש בחירותיהם – וזה כמובן ביטוי ל'רע העליון' לפי שקלאר.

שאלה 3

1. על-פי דוורקין, במסגרת המחשבה הפוליטית המודרנית קיימת הסכמה רחבה על כך, שראוי שהשלטון יתייחס לכל אזרחי המדינה בדאגה וכבוד שווים [קרי, ב'התייחסות שווה']:
א. א.מהי המשמעות הכללית של המושג 'דאגה וכבוד שווים'? (הווה אומר: המשמעות המשותפת לפירוש הליברלי ולפירוש השמרני של מושג זה).
ב. מהו הפירוש הליברלי של 'דאגה וכבוד שווים'?
ג. מהו הפירוש השמרני של 'דאגה וכבוד שווים'?

א. עקרון יסוד עבור המדינה היא שראוי שהמדינה תתייחס לכל האזרחים כשווים, כלומר תגלה דאגה וכבוד לכל האזרחים כשווים זה לזה. העקרון מנוסח כך בכוונה, כי הכוונה אינה לשיוויון בהשקעה של המדינה בכל אזרח, אלא בכבוד והדאגה אליו – וזה המשותף לתפיסה הליברלית והשמרנית.
העקרון נובע מתורת המוסר של דוורקין, על פיה 'הטוב' הוא הצלחת חיי הפרט, כאשר האחריות למימוש הטוב הזה מוטלת על הפרט עצמו – על האינדיבידואל. הצלחת חייו של כל פרט היא בעלת חשיבות שווה להצלחת חייו של כל פרט אחר, ומכאן נובע השוויון בתור עיקרון-יסוד של צדק מדיני.
ב. הפירוש הליברלי: על ההחלטות הפוליטיות להיות בלתי תלויות בתפיסה כלשהי של טוב ועל מה מעניק ערך לחיים. המדינה צריכה להיות ניטרלית בשאלת החיים הטובים ולא לצדד בהשקפת עולם. הניטרליות היא התייחסות לאזרחים כשווים.
ג. הפירוש השמרני: ההתייחסות השוויונית לא יכולה להיות בלתי תלויה בתאוריה כלשהי לגבי טוב. השמרן מניח ברקע שקיימת תפיסת טוב שהיא הנכונה והתייחסות לבני אדם כשווים צריכה להיות התייחסות לפי אותה תפיסה ויתר על כן יחס שווה לאזרחים יעודד את כולם לאמץ את אותה תפיסת טוב. זו הדרך לנהוג בהם בכבוד. (דבורקין לא מסכים עם גישה זו).

שאלה 4

מהו היחס בין שוויון לבין חירות במסגרת הליברליזם של דבורקין? השוו בין גישותיהם של דוורקין ושל שקלר ליחס בין שוויון לחירות.

שקלר גוזרת את השווין מהחירות ודבורקין להפך, גוזר חירות מהשוויון.
המהלך של שקלר: אין טוב עליון, יש רק רע עליון ← הרע העליון הוא פחד לבצע את הבחירות האישיות שלי ולחיות כמו שאני רוצה ← יש לאפשר חירות לאדם לפעול לפי תפיסתו ← לחירות יש ערך בעיני שקלר ← כדי לממש את החירות יש להעניק שוויון זכויות לפעול בחירות.
דבורקין: הדבר החשוב הוא להתייחס לכולם כאל שווים ולכבד ולדאוג להם באופן שווה. מתוך הערך הזה הוא גוזר את החשיבות של החירות \ זכויות יסוד של הפרט. נסביר:
במדינה דמוקרטית הרב יכול להכריע ולעגן את תפיסת הטוב שלו בחוק ובכך המדינה לא תהיה נטרלית ולפיכך לא תתייחס בשווה לכל האזרחים (אלו שלא חלק מאותה תפיסת טוב שקודמה). אם יעוגנו בחוק זכויות \ חירויות היסוד של הפרט תמנע פגיעה זו כי ההחלטה של הרב לא תהיה לגיטימית.

שאלה 5

3. במסגרת הליברליזם של דבורקין, כיצד ניתן להצדיק את: א. הנייטרליות של המדינה כלפי תפיסות של הטוב; ב. זכויות הפרט?

א. הניטרליות של המדינה מוצדקת מאחר ולפי הפירוש הליברלי, דאגה וכבוד שווים כוללים יחס שווה לכל האמונות ותפישות הטוב השונות שיש לאזרחים. כלומר, הניטרליות נובעת מתוך היחס של כבוד ודאגה שווים לכל.
ב. זכויות הפרט נועדו להגן על האזרח מהעדפות חיצוניות (של אנשים אחרים), שעלולות לכפות את האזרח לעשות דברים נגד אמונותיו. כלומר, זכויות הפרט נגזרות מתוך הניטרליות של המדינה.

שאלה 6

השוו בין גישותיהם של דוורקין ושל שקלר להצדקות מהשאלה הקודמת.

לדעתי, עיקר ההשוואה היא בין עקרונות היסוד – אצל שקלר זה הרע העליון, ואצל דוורקין כבוד ודאגה שווים.
מההגנה מפני הרע העליון שקלר גוזרת את החירות, שפירושה זכויות האדם (שהם התנאים הבסיסיים הדרושים לאדם על מנת להתנהל בלי פחד), ועל מנת להמנע מפגיעה בזכות לחירות השווה, שקלר מחייבת את הניטרליות של המדינה (שאם לא כן אז המדינה מפעילה כח לא מוצדק.
דוורקין עובד הפוך – הוא מתחיל מהשוויון, שדורש ניטרליות של המדינה. הניטרליות של המדינה דורשת זכויות אדם, שימנעו ממישהו לנצל את המנגנון הדמוקרטי על מנת לכפות העדפות חיצוניות על אדם.
דבורקין מציג גישה סכמתית של הטוב: הטוב הוא הצלחת חיי הפרט. הטוב מתבטא בפרט שמגשים את הערכים והתכליות שלו. האחריות על המימוש חלה על הפרט עצמו.
ראוי שהמדינה תדאג ותכבד את כל האזרחים כשווים ותאפשר להם להגשים את הצלחתם של האזרחים.
אצל דבורקין החירות נובעת מהשוויון 

שאלה 7

הסבירו את ההבחנה של רולס בין ליברליזם פוליטי (Political Liberalism), המתייחס לתיאוריית הצדק המדיני כאל השקפה העומדת בזכות עצמה (a freestanding view), לבין ליברליזם כתורה מקפת (Comprehensive Doctrine). במהלך ההסבר, התייחסו לקשר בין גישת הליברליזם הפוליטי לבין התרבות הציבורית הפוליטית (Public Political Culture) של חברה דמוקרטית.

ההבחנה של רולס בין "ליברליזם פוליטי" לבין "ליברליזם כתורה מקפת" נעוצה בהבחנה שהוא עושה בין המושגים ״טוב״ ו״צדק״.
המונח ״טוב״ לדידו משקף תפיסת עולם רחבה לגבי מהם החיים הטובים, איך צריך לחיות. כדי לקיים מסגרת בה יחיו בשותפות אנשים שלא שוררת ביניהם הסכמה, צריך למצוא בסיס משותף. לדעת רולס הבסיס המשותף אותו יש לחפש אינו יכול להיות תפיסת טוב. תמיד תהיה מחלוקת בין בני אדם לגבי תפיסת הטוב. הוא יוצא מנקודת הנחה שאנשים שונים יגיעו למסקנות שונות מהפעלת שיקול דעת ולכן יפתחו דוקטרינות שונות לחיים (רק בכפיה ניתן יהיה ״ליישר״ את כולם לתפיסת טוב אחת). הוא מחפש את השכבה הדקה ביותר של הסכמה כללית כדי ליצור מערכת של צדק משותפת במדינה לה יסכימו כל האזרחים הסבירים ללא קשר לתפיסת הטוב שלהם. על עקרונות הצדק שיעצבו את מוסדות המדינה יכולה לשרור הסכמה בין כל בני האדם הסבירים. זהו הליברליזם הפוליטי והוא ניטרלי לגבי תפיסת הטוב.
ליברליזם כתורה מקפת לעומת זאת מכיל תפיסת טוב מסוימת. מעצם ההגדרה של תורה מקפת נגזר שהוא מכיל ערכים ואמונות לגבי תפיסת החיים, סגולות רצויות לאדם, דרכי התנהגות מועדפות ועוד.ככזה הוא לא יכול לשמש כבסיס להסכמה בין האזרחים, לא ניתן לצפות שכל האנשים יסכימו לגביו. כל תורה מקפת היא רחבה מידי ולא ניתן להגיע בה להסכמה. רולס לא מוכן להכניס אף דוקטרינה מקפת של חיים למרחב הפוליטי. הליברליזם הפוליטי מכיל סט ערכים דמוקרטי מצומצם.
התרבות הציבורית הפוליטית בחברה דמוקרטית היא היישום הלכה למעשה של הליברליזם הפוליטי. עקרונות הצדק המוסכמים יתורגמו למוסדות חוקתיים, לתרבות הציבורית ולמסורת של מחשבה דמוקרטית מושרשת. עקרונות הצדק משתמעים מתוך הרעיונות הבסיסיים הקיימים בתרבות הציבורית הדמוקטית.

שאלה 8

מהי חשיבותה של ההבחנה מהשאלה הקודמת לביסוס תורת הצדק של רולס כפיתרון הוגן לחברה פלורליסטית?

היתרון של הליברליזם הפוליטי של רולס לדעתו הוא היכולת של כולם לקחת חלק בו. בהינתן פלורליזם סביר כעובדה קיימת, תפיסה של צדק בלבד שלא מערבת תפיסת טוב ודוקטרינת חיים רחבה יכולה להוות קונצנזוס משותף.

שאלה 9

עמדו על חשיבות המושג 'תפיסה מדינית בנוגע לאישיות' (Political Conception of the Person) במסגרת הליברליזם המדיני של רולס.

תפיסתו זו של רולס את האדם לא מתיימרת לתת תפיסה ממצה של האדם, אלא רק תפיסה מדינית – איך אנו מתייחסים אליו במסגרת המדינית-פוליטית. לכל אדם נתונה האפשרות להעמיק את ההסבר ולהרחיב אותו במסגרת תפיסת הטוב שלו, אליה הליברליזם הפוליטי לא נכנס.
האדם במסגרת הזו נתפס כיצור חופשי, והוא נחשב ככזה בזכות שני כישורים, שהם יכולות מוסריות מסדר גבוה: היכולת להיות בעל חוש לצדק [sense of justice] (דהיינו, היכולת להבין תפיסה ציבורית של צדק פוליטי, ולהיות מונע על-ידי ההבנה הזו); והיכולת להיות בעל תפיסה של הטוב [conception of good] (דהיינו היכולת לבחור, לעצב, לשנות, ולנסות להגשים תפיסה מסוימת של הטוב).

שאלה 10

הציגו ביקורת על המושג בו דנתם בשאלה הקודמת, המתבססת על נקודת-המבט של הליברליזם השלמותני של רז

התנזרות הכרתית: ביקורת על הביטוי המעשי של האזרח ומה שהליברליזם דורש ממנו – התנזרות מחלקים בהכרה שלו במרחב הציבורי על מנת להציג את טענותיו כאילו לא נובעות מאמונותיו. על אדם לקבל את עקרונות המדינה הליברלית אך להתעלם מההצדקה שלו כלפיהם ולהסתיר את אמונותיו בטיעונים שהוא מעלה במרחב הציבורי. השקפתו עשויה להיות דתית/ליברלית או אחרת.

שאלה 11

הסבירו את הרעיון של 'שיתוף-פעולה חברתי הוגן בין בני-אדם שווים וחופשיים', תוך כדי עמידה על כל אחד מן המרכיבים של רעיון זה. במסגרת ההסבר, פרטו את עיקרי התפיסה המדינית בנוגע לאישיות (Political Conception of the Person) על-פי רולס: מהם ההיבטים השונים של חופש ושל שוויון הכלולים בתפיסה זו? כיצד משתלבים בתפיסה זו היכולת להיות בעל חוש לצדק (Sense of Justice) והיכולת להיות בעל תפיסה של הטוב (Conception of the Good)?

המשפט מייצג את הנחות היסוד של רולס כמצע לדיון שלו. הנחות היסוד שלו הן:
1. בני אדם הם תבוניים, שווים וחופשיים.
2. בני אדם משתפים פעולה מרצונם בשיתוף פעולה כדי לקדם את האינטרסים שלהם.
בני האדם יבחרו יחד בשת"פ את עקרונות הצדק המייצגים הוגנות. על בסיס עקרונות אלו יקומו המוסדות המדיניים.

נעמוד על כל אחד ממרכיבי הרעיון המובא בציטוט:
1. שווים: מושג הצדק של רולס אינו קובע שוויון רדיקלי בין בני האדם, לא בתכונות ובכישורים, סטטוס חברתי ונכסים. כליברל שולל רולס את עצם אפשרותו של שוויון רדיקלי שכזה. עם זאת הוא כן מקיים 2 היבטים של שוויון:
a. שוויון במצב הראשוני. אנשי המצב הראשוני הזה מצויים בשוויון מוחלט הם נטולי תכונות והבדלים. התכונות היחידות שיש להם הן אלו האוניברסאליות המשותפות למין האנושי. תכונות אלו הן תבונה, אנוכיות ותפיסה עצמית אינדיבידואליסטית. בעזרת התכונות האלו ובזכות זה שהן משותפות לכולם – האנשים יכולים להחליט על יסודות צודקים לשיתוף פעולה.
b. במצב הממשי (המצב המדיני שיקום לפי העקרונות שנקבעו במצב הראשוני) מתקיים שוויון מוחלט בכל הנוגע לחירות פוליטית. שוויון בהקצאת חובות וזכויות בסיסיות. מדובר בשוויון זכויות ולא בשוויון נכסים.
2. חופשיים: "התפיסה המדינית בנוגע לאישיות" שמתייחסת רק להיבט הפוליטי מדיני של האדם תופסת את האדם כיצור חופשי. [ראו פירוט בשאלה 2 סעיף א]
3. שיתוף פעולה: במצב הממשי שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי במימוש העקרונות הפוליטיים ועקרונות הצדק עליהם כולם מסכימים. מחויבות משותפת לתחזוקה שוטפת של החברה המדינית. לא מדובר על שיתוף נכסים.
4. הוגן מטרת הניסוי ההיפותטי היא ליצור צדק שאותו מכנה רולס צדק כהוגנות. צדק הוא הוגנות לדעת רולס. ההוגנות לפיו תובעת מחויבות לכל הפרטים באשר הם, כל פרט הוא תכלית כשלעצמה ולא ישמש כאמצעי למטרה אחרת. יש להבטיח קיום סביר מינימלי לכל פרט בחברה. המהות היא הדאגה לפרט ולא טובת החברה בכללותה כמו בזרמים אחרים. עקרונות הצדק צריכים לקחת בחשבון את כל האנשים ללא משוא פנים. [לא מצב של מודוס ווינדי פשרה שמייצגת מאזן כוחות אלא צדק שמתייחס ללא משוא פנים לכל האנשים שההסכם חל עליהם].

שאלה 12

כיצד בא לידי ביטוי הרעיון של 'שיתוף-פעולה חברתי הוגן בין בני-אדם שווים וחופשיים', בהגדרת תנאי המצב המקורי (Original Position)? בהקשר זה, התייחסו בין היתר למושגים של מסך הבערות (Veil of Ignorance) וטובין ראשוניים (Primary Goods)?

מטרת הניסוי היא להחליט על עקרונות צדק עליהם יקומו מוסדות המדינה. לצורך כך מתכנסים באופן היפותטי אנשים במצב המקורי.
תנאי המצב המקורי הם: המשתתפים ניחנים בתבונה ושיקול דעת המבוסס על אינטרס עצמי. כל משתתפי הדיון במצב המקורי הם נטולי זהות פרטית ואין להם ידיעה כלשהיא לגבי מצבם היחסי בחברה המדינית אותה הם יקימו הן מבחינת חלוקת נכסים והן מבחינת כישורים טבעיים (אינטיליגנציה, כושר). הם לא יודעים מהי החלוקה של הטובין הראשוניים במצב המקורי. אי הידיעה לגבי מצבם וזהותם היא המשמעות של המונח מסך הבערות.
אנשי המצב הראשוני הזה מצויים בשוויון מוחלט הם נטולי תכונות והבדלים. התכונות היחידות שיש להם הן אלו האוניברסאליות המשותפות למין האנושי. תכונות אלו הן תבונה, אנוכיות ותפיסה עצמית אינדיבידואליסטית. בעזרת התכונות האלו ובזכות זה שהן משותפות לכולם – האנשים יכולים להחליט על יסודות צודקים לשיתוף פעולה.
העקרונות שיקבעו ישקפו את השוויון התבוני אינטרסנטי של המשתתפים.

הרעיון של "שיתוף-פעולה חברתי הוגן בין בני-אדם שווים וחופשיים" בא לידי ביטוי בהגדרת תנאי המצב המקורי כך"
1. בני אדם שווים – כפי שהוסבר בני האדם במצב הראשוני שווים באופן מופשט מתוך האמונה הבסיסי של רולס את בני האדם. מאחר שאף אחד לא יודע את זהותו, שיקול דעתו ידמה לזה של כל שאר המשתתפים. כך שההמלצות שלו לא יפלו אותו לטובה.
2. שיתוף-פעולה -עקרונות הצדק יקבעו בשיתוף פעולה.
3. הוגן – מטרת הניסוי ההיפותטי היא ליצור צדק שאותו מכנה רולס צדק כהוגנות. צדק הוא הוגנות לדעת רולס. ההוגנות לפיו תובעת מחויבות לכל הפרטים באשר הם, כל פרט הוא תכלית כשלעצמה ולא ישמש כאמצעי למטרה אחרת. יש להבטיח קיום סביר מינימלי לכל פרט בחברה. המהות היא הדאגה לפרט ולא טובת החברה בכללותה כמו בזרמים אחרים. מאפייני המצב המקורי אמורים להבטיח את הדאגה לכל הפרטים מתוך אי הידיעה של מה יהיה מצבו של כל אחד במצב הממשי.
4. חופשיים- ההבחנה בין תפיסת הטוב שלא קיימת במצב המקורי לבין תפיסת הצדק שכן קיימת מדגישה את החירות של המשתתפים. עקרונות הצדק שיאפשרו לכל אחד לממש את תפיסת הטוב שלו במצב הממשי אינם תלויים בתפיסת הטוב הזו. עקרונות הצדק הניטרלים מתפיסת טוב יאפשרו לאדם במצב הממשי לבחור את תפיסת הטוב שלו, לקדם אותה ואף להמיר אותה – כל זאת בחופש מוחלט.

שאלה 13

הסבירו את רעיון הסבירות (Reasonableness) לאור שני מאמרים של רולס שנלמדו בקורס. במהלך ההסבר, עמדו על המושגים של השקפת-עולם סבירה, אדם סביר, ופלורליזם סביר.

רעיון הסבירות הוא הפוך מקנאות. האדם הסביר הוא האדם המכיר בכך שישנם אנשים בעלי השקפת עולם סבירה שונה משלו. הוא מכיר בכך בגלל "עובדת הפלורליזם הסביר". הוא גם לא חושב שהוא יכול להגיע למצב בו לא יהיו דעות שונות ("עובדת הדיכוי").
לכן, הוא מחפש דרך להסתדר עם אנשים בעלי תפיסות שונות – כל עוד הם מחזיקים בהשקפת עולם סבירה, קרי, השקפת עולם שגם היא לא מבקשת לכפות את דעתה, וסובלנית כלפי דעות אחרות.
במילים אחרות, הסביר הוא הסבלן, והיפוכו הוא הקנאי.

שאלה 14

תורת הצדק של רולס מוצגת בתור פתרון הוגן לחברה פלורליסטית. מהו הפלורליזם הסביר על-פי רולס, וכיצד הוא נובע מפעולתה החופשית של התבונה? במהלך התשובה, התייחסו בין היתר למושגים של 'נטל השיפוט' או 'נטל ההוכחה' (Burden of Judgement) ו-'עובדת הדיכוי' (Fact of Oppression).

הפלורליזם הסביר מכיר בכך שישנם הרבה שיקולים ומשתנים שונים בדרך לקביעת השקפת העולם המקפת, ולכן אין זה סביר שלכל האזרחים תהיה אותה השקפה. השיפוט של המשתנים השונים הוא "נטל השיפוט", ואין זה סביר שכל אדם יתמודד איתו בצורה זהה, ויאזן את כל נתוני העולם וההשקפה בצורה זהה. הדרך היחידה להגיע להשקפה אחידה בנושא זה היא על ידי שימוש בכח שידכא את המחשבה החופשית של האנשים, וזוהי "עובדת הדיכוי".

שאלה 15

לפי המאמרים של רולס: מהי חברה סדורה-היטב (Well-ordered Society), ומדוע חברה כזו אמורה להיות יציבה? במהלך התשובה, התייחסו בין היתר למושג של 'הסכמה שבחפיפה' (Overlapping Consensus).

חסרה סדורה היטב היא כזו שבה כל האזרחים מסכימים על תפיסת הצדק ומוסדותיה מייצגים את אותם עקרונות ושתי העובדות האלו ידועות באופן פומבי. ההסכמה הזו היא זו שתביצא ליציבות.
המטרה היא להציג נימוק שגם האחר יוכל לקבל, וכך להגיע להסכמה רחבה ("קונצנזוס נרחב"). היתרון של הליברליזם הפוליטי על הליברליזם כתורה מקפת היא שהוא יכול להגיע לקונצנזוס כזה, דווקא בגלל שהוא מאפשר מקום לכל אחד להמשיך ולהחזיק בתורת הטוב שלו, גם אם היא סותרת את הליברליזם.

שאלה 16

לפי המאמרים של רולס, מהם עקרונות הצדק שעליהם יוסכם במצב המקורי, ומהם השיקולים המובילים להסכמה על עקרונות אלה?

עקרונות הצדק עליהם יוסכם:
1. עקרון שוויון החירות – שוויון בהקצאת חובות וזכויות בסיסיות. שוויון בחרויות פוליטיות.
2. עקרון ההבדל – צריך להגיע להסדר החברתי שבו המצב של השכבה החלשה ביותר יהיה הכי גבוה.

עקרונות הצדק מבוססים על מושג ההסכמה. בהסכמה ניתן לדבר על שני דברים: הצדקה והצדקה בפני. הצדקה היא הצדקת טיעונים אישיים שלי על פי הסתכלויות טוב שלי באופן אישי, ואילו הצדקה בפני היא הצדקה בפני אנשים אחרים; בהצדקה כזו עלי להצדיק ללא הצגת תפיסת טוב ספציפית.
למעשה בצדק של רולס נעשה נסיון לגזור את המקסימום מעצם ה"הצדקה בפני" בכדי לא לקחת הנחת יסוד של טוב כלשהו ולגזור ממנה מסקנות, אלא להגיע לצדק על בסיס הסכמה טהורה.
במצב המקורי קיימים חופש ושוויון מלאים בין כל משתתפי השיח.
השיקולים המובילים להסכמה על עקרונות הצדק הללו מגיעים בדמות ניתוח ההצדקה בפני האחר, אשר מביאה בסופו של דבר להסכמה בסיסית בין בני אדם.
הצדק כהוגנות הינו השקפה העומדת בפני עצמה.

שאלה 17

מהו השיקול המוביל להסכמה על העיקרון של חירות מצפונית שווה, וכיצד מדגים שיקול זה את השיקולים שהוצגו בשאלה הקודמת?

השיקול המוביל להסכמה על עקרון של חירות מצפונית שווה הוא עקרון המקסימין –זוהי חשיבה על המצב הגרוע ביותר שאוכל להיקלע אליו, תוך בחירה בתנאים חברתיים שיגרמו לו להיות כמה שפחות גרוע שאפשר כך שאמעיט את הרע במידה ואהיה בעולם הממשי אדם בחברת מיעוט.
שיקול זה מדגים את השיקולים שהוצגו בסעיף א' מאחר והוא תוצר של "הצדקה בפני" ומהווה השלכה של עקרון צדק שאינו מסתמך על תפיסת טוב כלשהי. יש כאן נייטרליות מצפונית ואי נקיטת עמדה בנושא זה, ברוח המצב המקורי.

שאלה 18

כיצד מצדיק רולס את הטענה, שראוי שהמדינה תקיים גישה נייטרלית כלפי הדת?

חופש הדת נובע מהעקרון הצדק הראשון. האזרחים במצב המקורי ישקלו לפי עקרון המינמלין, ולא יקחו סיכונים בנושא זה. מאחר והם לא ירצו שתהיה אפשרות למישהו לכפות עליהם את דתם, הם יבקשו לקבוע כלל שמונע כל מציאות כזו – והם יאסרו על המדינה התערבות כלשהי בתחום הדתי. הדת היא משהו שכל כך חשוב למאמין שהוא לא יבחר לקחת ״סיכון״ לקיים את הדת שלו ולהמר במצב של מסך הבערות ולבחור בעקרון המקסימין.

שאלה 19

מה נובע מהדרישה לנייטרליות של המדינה כלפי הדת? כלומר – כיצד צריכה נייטרליות זו לבוא לידי ביטוי בהיבטים שונים של חקיקה ומדיניות?

הנובע הוא שכל מדיניות של הממשלה צריכה להיות מוצדקת על ידי העקרונות של הצדק המוסכמים על ידי כל האזרחים במצב המקורי, ואסור לממשלה לקיים מדיניות שהנימוק שמצדיק אותה כרוך (רק) בתפישת טוב כלשהי

שאלה 20

מהם השיקולים של רולס בנוגע לסובלנות כלפי קבוצות לא-סובלניות?

לפי רולס, העובדה שמישהו לא מחזיק בעמדות סובלניות אין בה די על מנת לשלול ממנו זכויות המגיעות לכל אזרח. על מנת לשלול מאדם כזה את הזכויות שלו יש להוכיח כי עמדתו מסכנת את עצם קיומה של המדינה והמבנה הבסיסי של החברה.
(ברור שהלא-סובלן מוגבל בדיוק כמו הסובלן בכך שגם הוא לא יכול לכפות על מישהו משהו בניגוד לדעתו – אין בכך משום שלילת זכויות כלשהי).

שאלה 21

סכמו בקצרה את המאמר Religion, Identity and Freedom of Expression של ריימוד פלנט, ועמדו על הקשר שלו לנושא הקורס. 

המאמר בוחן סוגיות שעולות מתביעתם של מאמינים דתיים להציג סממנים וביטויים דתיים במרחב הציבורי.

דוגמאות: רעלות בצרפת, דחיית ערעור של בית המשפט בנושא פיטורים של עובד ציבור שלא הסכים לתת שירות לזוג גאה, ההצעה של שר ההגירה הצרפתי להעביר קורס למוסלמים כיצד לקיים את אורחות חייהם המיוחדות מבלי לפגוע בערכי הרפובליקה הצרפתית, תפקיד האמונה במערכת חינוך שמממומנת ע"י המדינה הדמוקרטית ליברלית ועוד.

המעבר מאתוס לכללים:
באנגליה של 1998 עבר חוק זכויות אדם. מה שנתפס עד אתה כאתוס והיה נעוץ בתפיסה ליברלית דמוקרטית כחלק מהרגל ומתרגול הופך לחוק קבוע. המטרה של התומכים הייתה לקדם ערכים דמוקרטים של שוויון וחופש אזרחי.
מה שעד כה היה נתון לפרשנות ע"י האזרחים ולהגעה לפשרות שונות ומותאמות הופך להיות נתון לפרשנות החוק. עד כה היה ניתן לחמוק מהחלטה בנושא.

2 השאלות בהן הוא דן במאמר
2 השאלות הן בסיס לניסוח רעיונות קוהרנטים להצדקת הפגנת סממנים דתיים במרחב הציבורי. השאלות הן:
1. טענות לגבי זהות דתית – ביטויים מסויימים הם פנימיים לדת ומחוייבים על ידי הדת והם חייבים לקרות במרחב הציבורי.
2. מה כל כך מיוחד באמונה דתית שהיא צריכה יחס מיוחד בחוק והאם יחס מיוחד כזה עומד במבחן המציאות?

טענות לגבי זהות דתית
אין ספק שדת מגדירה את זהות האדם המאמין מבחינתו. הדת היא חלק מהתפיסה העצמית, מההבנה של מי שהם, המשמעות שהם מעניקים לחייהם,מה נדרש מהם ומהם החובות כלפי אחרים. האמונה שלהם כוללת ביטויים מהותיים ומחייבים שהם יכולים לתפוס אותם ככאלו שחייבים לבוא לידי ביטוי גם במרחב הציבורי.

יש לעשות הבחנה בין דברים מהותיים לבין דברים מתחייבים מהדת.
מהותיים: נוהגים הכרחיים לשלמות \ מכלול האמונה. (להתפלל 5 פעמים ביום).
מתחייבים מהדת: הדת מחייבת לעשות דברים. למשל כחלק משלמות האמונה של דת ששוללת יחסים הומוסקסואלים אפשר רק להאמין שזה אסור ולייחס את זה למרחב הפרטי וזהו. מאידך יכול להיות שהדת תחייב לא לקבל התנהגות כזו – כדוגמאת בית הארחה בבית פרטי של מישהו שלא מוכן לקבל זוג גאה. עוד דוגמא: הסרת שלטים עת תמונות של נשים.
אם אין הוכחה שהתנהגות כלשהיא היא מהותית או מתחייבת מן הדת אז שהטיעון שההתנהגות הזו נועדה לשמירה על הזהות הדתית לא יתפוס.
אם ההתנהגות לא נופלת תחת אף אחד מה2 (דבר מהותי או מתחייב) יש לשפוט לפי סעיף 9 של האמנה האירופאית לזכויות אדם. מצד שני אם היא כן נופלת
זה לא אומר מאידך שאם זה כן מתחייב מהדת או מהותי לה – שזה אוטמטית צריך להיות חוקי עדיין צריך לבדוק את סעיף 9.
מה שהוא מנסה להגיד זה שהרבה מקרים נידונים באירופה הפכו לשאלה של האם המעשה הנידון מתחייב או מהותי לדת. יש עם זה הרבה בעיות כי השופט הוא לא הסמכות התאולוגית, קיומם של זרמים שונים בכל דת – אז למי יכול השופט לפנות שיכריע אם זה מתחייב מהדת והסמכות של אותה סמכות על האדם היחיד המאמין (כמה היא צריכה להחליט עבורו מה הכרחי לאמונה שלו).
יש הרבה שאלות רגישות בנושא של מה נחוץ למימוש מכל הפרקטיקות של הדת, הסמכות לפרשנות, הסמכות לפרשנות כחלק מהאמונה עצמה.

דת זהות ובחירה
אלטרנטיבית, אפשר לנתק את השאלה של החופש לבצע פעולות במרחב הציבורי לשאלת הזהות הדתית.

ניתן לטעון שדת היא עניין של בחירה בניגוד למין, נטיה מינית ושיוך אתני. הרבה פעמים ניתן לשמוע טענות למשל שמניעת הפליה יותר מוצדקת על רקע גזעי / מין מאשר על דת מהסיבה שדת היא עניין של בחירה. (דת בניגוד לשאר הדוגמאות אפשר גם לעזוב).
גישה כזו גורסת כי דת היא עוד אחת מן ההעדפות האישיות שאדם בוחר לעצמו.
החברה הליברלית מגנה על הזכות של כל אדם לעצב תפיסת טוב משלו כל עוד הוא לא פוגע ביכולת של אחרים לעשות זאת. ההגנה שיש להעניק למאפיינים המולדים שונה מזו שיש להעניק לנבחרים מרצון.

אפשר מנגד לטעון שהטיעון לכך שדת אינה בחירה לא משכנע מ2 נק מבט:
נק מבט דתית – דת לא בחירה (התגלות למשל)
הדת היא חלק מחיי קהילה אליה נולדים ומחיר היציאה כבד מידיי ולכן לא ניתן לטעון או לצפות מאחד לצאת ממנה. (חוזרת למעמד של משהו שלא נבחר עי האדם)

פול סארטר – לוקח את זה לכיוון השני. הוא אומר שאין להבחין בין תכונות מולדות לתכונות של בחירה. הוא אומר שהכל זה בחירה. מעבר למה שנולדת איתו אתה מחליט מי שאתה.
: one cannot treat oneself as an object defined in terms of one’s essential nature
אי אפשר לטעון שהזהות שלי היא מתוך הטבע שלי. בכל תחום יש לי מגוון של בחירה. לדעתו אין דרך אחת לחיות שאין עליה עוררין בכל אחד מהמפיינים שאיתם נולדתי.
What is seen as the requirement of an identity or role is a matter of belief, and these beliefs are contestable and the adoption of one set of beliefs rather than another is a matter of choice
אין לי ולזהות שלי תכלית אחת כמו שעץ אלון הוא עץ אלון. יש לי בחירה. מה הזהות שלי דורשמת ממני לעשות.

לדעת המחבר בסופו של דבר אין לעשות הבחנה.

עקרון הנזק
אם אי אפשר להבחין בין 2 הקבוצות של תכונות שיוצרות זהות אז אין סיבה לתת פריוילגיה בחוק לאחת מהן.
נסיון מוצלח יותר יהיה אולי להשתמש בעקרון הנזק והרעיון בחברה דמוקרטית להתייחס לכל האזרחים כאל שווים ללא קשר לזהות שלהם.
לפי העקרון יש לאסור פעולות הגורמות נזק לאחרים. נזק יהיה פעולה המערערת את המעמד האזרחי של פרטים מסוימים כאזרחים חופשיים ושווים.
דוגמאות: השכרת חדר לזוג גאה – האם הם נפגעו או לא? לפי הגישה המחמירה לשווין – הטענה שיכלו למצוא מקום אחר לישון בו לא תופסת והם אכן ניזוקו.
תיקון חוק מ2010 שלא זכה להתנגדויות (לא ברור באיזו מדינה) – אם למשל סוכנות אימוץ שסוגרת את הדלת בפני זוג גאה מפנה אותם לסוכנות שכן תקבל אותם – זה חוקי. שוב הגישה המחמירה לא תקבל גם את זה. זו פגיעה בזכותם לקבל יחס של אזרחים שווים.

עקרון הנזק בכיוון ההפוך:
מה הנזק שנעשה בעת לבישת סממנים דתיים לציבור שלא משתייך לדת?

טיעונים אפשריים:

– צרפת: חלק מהשווין האזרחי במדינה הוא ערכים חיוביים רפובליקיים ושוויון מהותי.לבוש דתי פוגע באתוס של השוויון האזרחי במובן החיובי.
– בבריטניה למשל השוויון האזרחי והחופש נתפס יותר במובן השלילי – חופש מכפייה והפליה. במקרה כזה קשה יותר לטעון לנזק לערכים הדמוקרטים של המדינה.
דוגמאות:
– תלבושת אחידה בבית ספר ומוסלמי בלבוש מיוחד בבית ספר – פוגע ברעיןו התחילי שהביא להנהגת התלבושת האחידה.
– אי יכולת לזהות אדם בגלל לבוש שמסתיר את פניו עי רשויות החוק (מצלמת מהירות)

הדיון יהיה לא האם זו דרישת דת מהותית או מחייבת אלא מה הנזק שנגרם כתוצאה.
האם נגרם נזק לזכות בסיסית לשוויון או נזק לדברים שמשרתים את כלל האזרחים.

אנחנו לא אומרים שקל יותר לפרש את עקרון הנזק מאת השאלה האחרת (האם זה נדרש מתוך הדת).
על הנזק אפשר לדון בדיון שבו משתתף כל הציבור בניגוד לשאלה תאולוגית בה לא ברור למי יש סמכות בכל לקבוע וגם אם ברור אז היא יחידה.
המעבר לעקרון הנזק לא פותר את כל הבעיות הנידונות מ2 סיבות:
1. הטענה שדת היא מיוחדת והיא צריכהלזכות לטיפול מיוחד בחוק (למה דווקא את הדת שופטים עי עקרון הנזק ולא גם דברים אחרים)
2. בהקשר של פגיעה בשוויון אזרחי עי פעולות דתיות: איך מצדיקים עבור האדם הדתי שרואה ערכים נעלים יותר מערך השווין (או שרואה את השוויון האזרחי ככזה שצריך לחול רק על אזרחים בעלי סגולות מסוימות) שעליו לנהוג בצורה מסוימת בשם ערך השוויון האזרחי.

ננסה לענות על 2 השאלות:
1. האם דת היא מיוחדת
אם היא לא מיוחדת אז כאמור עקרון הנזק צריך לחול על התנהגות שנובעת מכל אמונה
הסבר ללמה דת היא מיוחדת לפי ברנרד ויליאמס – לאנשים יש "grand projects" שהם מאמינים שהם נותנים משמעות וחשיבות לחיים שלהם. זה מה שנותן להם את הרצון לחיות. חלק מהפרויקטים האלו בין השאר הם אמונה דתית. הכרה בחשיבות של הפרוייקט יכולה לשמש בסיס לא לקבל את הדרישה לתת יחס שווה לאנשים. ציטוט טוב:
There can come a point at which it is quite unreasonable for a man to give up in the name of the impartial ordering of the world of moral agents something which is a condition of having any interest in being around in the world at all
2. מה ההצדקה להעדיף את ערך השוויון על ערך דתי?
דמוק' ליברלית מאופיינת ביחס וכבוד שווים לכל אזרח
מצד אחד יש אנשים עם מחויבות אתית מוחלטת דתית שקודמת לערכים הדמוקרטים.
מצד שני קיים שוויון אזרחי פוליטי לכולם וחוקים המגינים של השוויון ומגלמים את העקרונות של כבוד ודאגה שווה לכולם. פטור מהם גורע מן האוניברסליות שלהם ומהמהות שלהם.
אם האדם עם מחויבות מוחלטת נדרש לשמור לשמור על המחויבויות לתחום הפרטי בלבד הוא מתבקש לקבל את העליונות של ערכי הדמוקרטיה על העקרונות שלו.
אי משוא פנים של תפיסות מוסריות. איך אפשר להכריע. לא בטוח שאפשר.

את העליונות של ערכי הדמוק' צריך להצדיק פעמיים לפי נגל: פעם אחת סיבות כלליות שנגישות לכולם ושנית שיוכלו להתאים גם לבעלי המחוביות המוחלטת(? 2 לא הכי ברור). יש לבחור בשוויון אזרחי שהוא אוניברסלי. הוא לא מקבל את הרעיון של פטורים מחוקים כלליים המגלמים תחושה של אזרחות משותפת ודוחה יחס מיוחד לאמונות מוחלטות ששוללות את הכלל האוניברסלי. ניתן לקיים בציבור רק פעולות שלא מתנגשות עם שמירה על שוויון אזרחי אוניברסלי.

מנגד יוכל לטעון האדם המאמין שהדמוקרטיה וליברליזם הם פרוייקט חיים ולהעמיד בדיוק את אותן טענות בכיוון ההפוך. עדיין אין הוכחה לעליונות של הערכים הדמו'
הליברלים לא יסכימו. זה לא פרויקט חיים זו תפיסה רולסיאנית (רולס) של קונצנזוס שיוצע ע"H אדם חושב.

הטיעון הרולסיאני לא פותר בעיות כמו אלו שבתחילת המאמר – פתרון של כל אחת מהבעיות יהיה תוך העדפת תפיסת טוב. אם נאפשר לזוג הגאה לינה בבית הארחה – ניישם ליברליזם כתפיסת טוב.
אך עדיין נשאלת השאלה – האם לדת יש ערך עליון כתפיסת טוב?

סיכום
ההצעה הראשונה שלי היא קודם כל לפעול לפי עקרון הנזק בהכרעת הסוגיות.
שימוש בעקרון הנזק יאפשר יותר חופש ביטוי שאחרת היה נאסר. יש להצדיק נזק לא' כדי למנוע ביטוי של ב'.
אין נוסחא ללקבוע מהו נזק אל יש 2 כללים שנראים ברורים מספיק:
1. איש א' גורם נזק לאיש ב' אם איש א' במטרה להגיע ליעד שלו מונע מאיש ב' להגיע למטרה שלו.
2. נזק ממשי ופיזי
אלו הם תנאי סף לגרימת נזק.

שאלה 22

לפי טיילור: מהו אידיאל האותנטיות? מהו ההבדל בין הצורות הנרקיסיסטית והלא-נרקיסיסטית של אידיאל זה?

אידאל האותנטיות הינו אידאל יסודי של התרבות המודרנית. הוא מייחס ערך לנאמנותו של אדם לזהותו המיוחדת ולמימוש העצמי שלו; האדם אמור להיות מודע לה, לטפח אותה ולבטא את מה שמבחין בינו לבין אחרים.
טיילור מצדד בגרסת האידאל האותנטיות הלא נרקיסיסטית, וטוען שאידאל האותנטיות הנרקיסיסטית הינו פסול.
אותנטיות נרקיסיסטית:
● נרקיסיזם: הטוב שלי טוב עבורי מכיוון שאני בחרתי בו; קידוש עצם הבחירה האישית, המהווה את המקור לתוקפם של הערכים לגבי הפרט הבוחר. הבחירה קודמת לטוב.
● אינדיבידואליזם: זהותי האישית ייחודית לי ואני אחראי בלעדי ליצירתה, היא אינה כוננה על ידי קהילה.
● רלטיביזם רך: לא ניתן למתוח ביקורת על ערכים ואורחות חיים של אנשים אחרים; כל אדם זכאי לאישור שיינתן לזהותו האישית. אין הערכה של אמות מידה של אחרים.
אותנטיות לא נרקיסיסטית:
● שלילת הנרקיסיזם: אני מכיר בדברים אלו ואחרים כטובים, ומכיוון שכך, בחרתי בהם. לתפיסה זו אדם רציונלי אמור לדעת לנמק את בחירותיו, ואם אני נכנע לדחף החושים המידי, לא מדובר כאן בבחירה כלל. הטוב קודם לבחירה. ויש צורך להסביר למה בחרתי – על סמך טעמים מסוימים.
● שלילת האינדיבידואליזם: האדם הפרטי מקבל החלטות ומוענקת משמעות לעשייתו על סמך קריטריונים השייכים לתרבות אליה הוא שייך. תרבות הרקע מגדירה את מרחב האופציות העומד בפני האדם. כדי לבחור בחירה אמיתית (ולא בחירה לכאורה) צריכים להיות הבדלים משמעותיים בין האופציות העומדות לפני. הבדלים הם משמעותיים כאשר הם הבדלים ערכיים. ההבדל הערכי והקריטריונים מגיעים רק מההקשר קהילתי. ולפיכך הקביעה שיש משמעות להבדל בין דברים לא יכולה מוכרעת ע"י האינדיבידואל. האינדיבידואל מחליט החלטות כאלה על סמך קריטריונים ששייכים לתרבות שאני שייך אליה. כדי להגדיר את עצמי כשונה מאחרים אני חייב הקשר.
● הת חמקות מרלטיביזם: שלילת הרלטיביזם הרך. הרי לא ייתכן לומר לי לקבל כל אדם כפי שהוא אף על פי שאני בעל השקפות ספציפיות אחרות; אני מחויב לערכיי ועל כן אשלול צורות חיים הסותרות אותם.

[לפי טיילור האותנטיות הנרקסיסטית פסולה. היא מתאפשרת מגישה של ליברליזם נטרלי וגם להפך ככל שהאותנטיות הנרקסיסטית מאומצת עי הציבור הוא יותר תומך בגישה נטרלית. האותנטיות הנרקסיסטית עלולה להביא להתרוקנות ערכית]

שאלה 23

כיצד ניתן, לפי טיילור, לשלב את אידיאל האותנטיות הלא-נרקיסיסטי בתוך המסגרת של גישה קהילתנית?

הגישה הקהילתנית היא גישה המדגישה את הצורך של האדם היחיד בקהילה בכללותה, וטוענת כי האני האוטונומי אינו גורם מבודד ואטומיסטי, אלא הוא מעוצב וקשור בקשר שלא ניתן לנתקו על ידי הקהילה בה הוא גדל, ערכיה של הקהילה, והקשרים הבין אישיים שפיתח במסגרתה. הקהילה היא צורך קיומי של האדם והיא מעצבת את אישיותו ומכוונת את זהותו.
אידאל האותנטיות הלא-נרקיסיטית, כפי שציינתי בתשובה הקודמת, מתנגד לאינדיבידואליזם. התנגדות זו מתכתבת עם הגישה הקהילתנית בכך שהיא מציבה את הקהילה כבעלת משמעות על ידי הקטנת ערכו של האינדיבידואליזם; קשריו של היחיד לקהילה ולאנשים סביבו הופכים למשמעותיים מאד כאשר הם-הם אלו שמכוננים את משמעותו ומהותו. ללא קשר זה, החיים עלולים להפוך לחסרי משמעות.
בנוסף, לדעת טיילור, התפיסה של זהות היחיד בתפיסה הליברלית היא מופשטת יתר על המידה, אינסטרומנטלית וחד מימדית. ביקורת זו מקבלת מענה גם כן על ידי הגישה הקהילתנית אשר 'מאלצת' את היחיד למצוא משמעות ביחסים החברתיים והדיאלוג עם האנשים סביבו.

שאלה 24

לפי טיילור: מדוע קיימת נטייה לקשר בין אידיאל האותנטיות לבין הדרישה שהמדינה תהיה נייטרלית כלפי תפיסות של הטוב?

מהלך מחשבתי סביר שניתן להציג אשר יקשר את הליברליזם הניטרלי לאידאל האותנטיות, לדעתו של טיילור, הוא כזה:
● אידאל האותנטיות, באופן פשטני, מעודד את העצמת האותנטיות ואישיותו של האדם, תהיה אשר תהיה.
● ניטרליות כלפי תפיסות הטוב מצד המדינה מאפשרת לכל אדם, בכל תפיסת טוב בה הוא דוגל, לחיות על פיה.
● מכאן ניתן להסיק שקיים קשר בין אידאל האותנטיות לבין הדרישה לכך שהמדינה תהיה ניטרלית כלפי תפיסות טוב; ע"י קיום הדרישה, אידאל האותנטיות יוכל אפוא להתממש באופן המיטבי.

שאלה 25

לפי שני המאמרים של טיילור, מהם נימוקיו של טיילור לדחיית הקשר שהוצג בסעיף א'? כיצד משתמש טיילור באידיאל האותנטיות הלא-נרקיסיסטי בתור בסיס לביקורת נגד הנייטרליות של המדינה כלפי תפיסות של הטוב?

טיילור מצביע על בעיות בגישה הניטרלית של המדינה לתפיסות הטוב.
הוא מעמיד את הרב תרבותיות ככזו הדרושה לאותנטיות, ושולל את הליברליזם הניטרלי מאחר והוא סותר את הערכים החשובים בהם הוא דוגל, בדומה לרז: זהות עצמית, שוויון וחופש.
טיילור מעמיד את האותנטיות הלא נרקיסיסטית כנאמנות לזהות העצמית הנבדלת וזהויות אחרים, ועם זאת מציין שללא ההקשר התרבותי, הכל אותו דבר; השפה הזו היא-היא הקובעת מה שונה ממה ומה בעל ערך. רק על רקע תרבות מסוימת ניתן לפתח זהות עצמית.
ניטרליות מאפשרת אידיבידואליזם. אינדיבידואליזם לא מאפשר לדידו גיבוש זהות עצמית. כדי להגדיר עצמי כנבדל עלי להיות מוכר במסגרת, ועל האחר להודות שאני שונה ממנו; אם יתמיד האחר באי ההכרה בשוני, אז בסופו של דבר השוני אכן ייעלם ותרבותי תיכחד.
טיילור דורש מעבר להכרה בהבדל, הכרה גם בערך ההבדל.
ב"הפוליטיקה של ההכרה בהבדל" אומר טיילור שבני האדם דומים במאפיינים מסוימים, אך את הפוטנציאל הם מממשים בצורות שונות. תרבויות שונות נותנות לפוטנציאל תוכן שונה.
על כן, יש לתמוך באנשים ברמות שונות; לקחת בחשבון פיתוחים שונים לפוטנציאל זהותם.

שאלה 26

תארו את רעיונות היסוד של גישת הליברליזם השלמותני של רז. במסגרת זו, עמדו בפרט על הקשרים בין המושגים הבאים: רווחה אישית (Personal Well-being); אוטונומיה אישית (Personal Autonomy); שלושת התנאים לאוטונומיה (The Conditions of Autonomy) – נא לעמוד על איפיונו של כל תנאי בנפרד.

גישת הליברליזם השלמותני של רז הינה גישה אשר דוגלת בערך עליון (כיאה לגישה שלמותנית): הרווחה האישית (person well-being). אדם נמצא במצב של רווחה אישית כאשר הוא מגשים את אורח החיים שהוא רוצה בו. אורח החיים הספציפי מדבר על הפרקטיקות החברתיות הנגזרות מהחברה בה אני מעוניין ל חיות.
אחת הדרכים להגשמת הרווחה האישית היא האוטונומיה האישית, אשר זו מושגת כאשר אדם מעצב את חייו תוך בחירה בין אופציות שונות משמעותיות זו מזו. ניתן לקפל את שני המושגים זה בזה ולומר שהרווחה האישית מושג בדרך אוטונומית, כאשר אדם מצליח להגשים את הערכים של אורח החיים שבחר בו.
התנאים לאוטונומיה:
● מגוון בחירה של אופציות בעלות ערך: זהו תנאי חיצוני, כלומר, שאינו נוגע ליכולותיו האישיות של האדם אלא לתנאים הסובבים אותו. תנאי זה מצביע על כך שהאופציות מהן האדם יכול לבחור מוכרחות להיות שונות זו מזו, ובעלות ערך; כלומר, לא רעות מבחינה מוסרית. במידה והאופציות היחידות מהן אני יכול לבחור הן בין טוב ורע, אז אין לי בחירה אמיתית; לא מתאפשר לי לממש את האוטונומיה שלי. האופציות מהן אני יכול לבחור נדרשות להיות לא רעות מצד אחד, ומצד שני, שונות זו מזו.
מבחינה מדינית, אז רואה את תפקיד המדינה ככזו האחראית לאפשור קיומם של התנאים לאוטונומיה. דוגמה למדיניות שניתן להעלות על הדעת שתדאג לכך שיהיו אופציות שונות של בחירה לאוטונומיה אישית: טיפוח בתי ספר עם תפיסות שונות.
● יכולות אישיות-נפשיות הולמות: זהו תנאי פנימי, כלומר, כזה הנוגע ליכולותיו האישיות של האדם. תנאי זה מורה על כך שהאדם צריך להיות מסוגל לבחור בין אפשרויות שונות, ועליו להיות בעל נתוני אישיות מינימליים שבגינם יהיה מעוניין לקיים בחירה. כמובן שלא ניתן להכריח אנשים לדבר מעין זה, אך ניתן לעודד זאת דרך מערכת החינוך. למשל: רז היה תומך בבתי ספר של דתות שונות ותרבויות שונות, ובשם הפיתוח היכולות האישיות-נפשיות, היה דואג שגם בבתי ספר דתיים ילמדו על קיומן של תרבויות שונות.
● עצמאות (היעדר כפיה ומניפולציה): תנאי חיצוני. אוטונומיה לא יכולה להתממש אם אנשים אינם מסוגלים להיות עצמאיים. אסור שהמדינה תכפה דת/השקפה מסוימת, ועליה להגן על אזרחיה כך שלא יהיו נתונים לכפיה מצד אזרחים אחרים. כמו כן, על המדינה לדאוג שאזרחיה לא יהיו נתונים למניפולציות של פרסום מסחרי או תעמולות ציבוריות אשר יטו את שיקול דעתם שלא במודע.

שאלה 27

השוו בין השלמותנות הפלורליסטית של רז לבין שלמותנות מוניסטית (למשל, שלמותנות דתית יהודית). בהקשר זה, עמדו על היחסים הרעיוניים במסגרת גישתו של רז בין הטוב של רווחה אישית, האוטונומיה האישית, הטוב המוסרי, והפלורליזם הערכי.

שלמותנות מוניסטית, בשונה משלמותנות פלורליסטית, דוגלת במחויבות של המדינה לערך אחד בלבד. לצורך ההדגמה אשתמש בשלמותנות דתית יהודית. כתחליף לרווחה האישית אותה רז רואה כערך העליון, שלמותנות דתית יהודית (להלן: שד"י) רואה כערך עליון את קיום המצוות. לגישת השד"י, האוטונומיה האישית כלל אינה משתנה במשוואה; המדינה צריכה לספק לאזרחיה את התשתית לקיום מצוות, ואוטונומיה אינה חלק מכך. ההלכה היא זו שתכתיב את הזכויות והמחויבויות תחת מדיניות זו.
לגישת השלמותנות הפלורליסטית, אדם הבוחר לחיות בקהילה חרדית לצורך העניין, מוותר על הזכות לאוטונומיה אישית.
בעניין פלורליזם ערכי – זוהי גישתו של רז – לפיה באופן אונטולוגי העולם הוא פלורלי, משמע שישנה ביסודו של דבר פלורליות של ערכים. לגישת השד"י, עדיף שהאנשים יהיו מופקרים מאשר שיחיו במערכת טעמים לא נכונה (נגד הפלורליזם הערכי).

שאלה 28

כיצד מצדיק רז את החירות על בסיס אידיאל האוטונומיה האישית? מהו היחס בין הצדקת הסוגים השונים של חירות (חירות חיובית, חירות שלילית) במסגרת זו? מהן שתי המגבלות על החירות?

רז מצדיק את החירות על בסיס האידיאל של אוטונומיה אישית בשני נימוקים:
● לעזור לבני אדם לפתח את כישוריהם האישיים-נפשיים הדרושים בכדי שיהיו אוטונומיים, כך שהם עצמם יהיו המקור לאורח החיים שלהם.
● לתמוך בקיום מגוון אופציות לאורחות חיים, מתוכן יוכלו בני האדם לבחור.
החירות השלילית והצדקתה: החירות השלילית משרתת את החירות החיובית. היא מונעת כפיה ומניפולציה; היא דרושה כדי לממש את האוטונומיה האישית ויצירת אורחות החיים.
המגבלות על החירות:
● לא קיימת דרישה מהמדינה לתמוך באופציה כלשהי לאורח חיים. לא נדרש לתמוך בזמינותה של אופציה מסוימת.
● לא קיימת דרישה לתמוך באופציות שהן רעות מבחינה מוסרית. מותר לדכא אופציות רעות.

שאלה 29

השוו בין הצדקת החירות על-פי תורתו של רז, לבין הצדקת החירות על-פי תורתו של רולס.

על פי רז, אם אנו מקבלים את האוטונומיה האישית כאידאל, אז אנחנו מצדיקים גם את החירות. הצדקת החירות היא על בסיס האידאל של האוטונומיה האישית. ליברליזם זה מגדיר את תפקיד המדינה ככזו שצריכה לעודד פלורליזם, אשר יעניק חירות לאזרחים.
לעומת זאת, הליברליזם של רולס אינו מגדיר את תפקיד המדינה ככזו שצריכה לעודד פלורליזם, אלא עליה להגן על כך שאם יש פלורליזם והאדם מעוניין לבחור בו, שיוכל לעשות זאת מתוך חירות. על המדינה לאפשר חירות; אך אין לה אחריות לעידוד קיום אופציות שונות לבחירה מתוכן.