התחייה של החשיש במרוקו

רקע והקשר כללי

במרוצת עשור אחד בלבד, דווח כי שטחי גידול הקנאביס במרוקו הצטמצמו בכ־65%, מ־134,000 הקטארים בשנת 2003 ל־47,500 הקטארים בלבד בשנת 2011. גם ייצור החשיש, המופק מהקנאביס, נחשב כי ירד בהתאמה. מרוקו, שהייתה בראשית שנות ה־2000 יצרנית החשיש הגדולה בעולם, נדחקה למקום השני אחרי אפגניסטן. ואולם, נתוני תפיסות החשיש במדינות אירופה, מרוקו ואלג’יריה סותרים את הירידה הדרמטית הזו.

המאמר נכתב על מנת ליישב את הסתירה בין הנתונים הרשמיים של ירידת הייצור לבין נתוני התפיסה שממשיכים להצביע על כמויות גדולות של חשיש מרוקני הנמצא בשווקים. הכותבים טוענים כי החידוש המרכזי בעשור האחרון הוא המעבר מגידול קנאביס מסורתי מזן "קיף" לזני כלאיים בעלי תפוקות גבוהות בהרבה ועוצמה פסיכואקטיבית גדולה יותר.

שיטות המחקר

המאמר נשען על שילוב בין סקירה ספרותית של מחקרים, דוחות רשמיים ונתונים סטטיסטיים לבין מחקר שטח איכותני שכלל ראיונות עם חקלאים באזור הרי הריף, אנשי חוק אירופיים, פעילים, עיתונאים ואנשי מקצוע נוספים. המחקר כלל תצפיות ישירות בגידולים, זיהוי זנים מצולמים, ראיונות חצי-מובנים ודיונים בלתי-פורמליים.

המחברים מקפידים לשמור על אנונימיות של משתתפי המחקר מטעמי בטיחות, אך מצליחים בעזרת ראיונות אלו לצייר תמונה מדויקת של התמורות בשיטות הגידול, בזני הקנאביס ובדינמיקות הכלכליות בשטח.

התפתחות גידול הקיף והחשיש במרוקו

המונח "קיף" מתייחס לתערובת של טבק וקנאביס שנעשית בו שימוש בעישון מסורתי במרוקו. זהו גם שמו של הזן המקומי המסורתי של הקנאביס, אשר מותאם לתנאי האקלים היבשים של הרי הריף. הקיף נחשב ל"זני מורשת" (Landrace) שגדל והתפתח בבידוד גאוגרפי במשך דורות.

המעבר מגידול קיף לייצור חשיש בא לידי ביטוי בטכניקות עיבוד מתקדמות שהגיעו מלבנון בשנות ה־80, כאשר הופץ השימוש בטכניקת הניפוי לייצור חשיש מסחרי. זו אפשרה ייצור חשיש בכמויות גדולות ובפוטנציאל לעוצמה גבוהה יותר לעומת השיטה המסורתית של שפשוף הידיים שנהוגה בהודו.

עשור של תמורות ושאלות פתוחות

החל מ־2005 חלה ירידה ניכרת בשטחי הגידול, על פי נתוני UNODC. עם זאת, תפיסות החשיש הגבוהות באירופה, במיוחד בספרד וצרפת, וכן שינוי בצורת ובאיכות החומר שנתפס (מעבר מלוחות חשיש סטנדרטיים לגושים קטנים באיכות גבוהה יותר), מעלים שאלות לגבי מהימנות הדיווחים על ירידת הייצור.

החשיש שנתפס לאחר 2010 היה חזק הרבה יותר מבעבר. בעוד ריכוז THC בחשיש המסורתי עמד על כ־8%, הדגימות שנתפסו בצרפת ב־2012 הראו ממוצע של 16%, עם מקרים קיצוניים של עד 38%.

עידן הכלאיים: המעבר לזנים חדשים

המחקר בשטח שנערך בשנת 2013 גילה כי זן הקיף הולך ונעלם כמעט לחלוטין, ובמקומו שולטות בשטח מגוון זני כלאיים בעלי פרודוקטיביות גבוהה הרבה יותר. זנים אלו, שרובם מקורם בהכלאות בין זנים אינדיים וסאטיביים (Indica ו־Sativa), הגיעו מבלגיה, הולנד וספרד.

הזן המרכזי כיום נקרא "חרדלה" (קיצור מערבית של “תערובת”) והוא נחשב לנפוץ ביותר בריף. חקלאים מדווחים כי זן זה נותן פי 3 עד 5 יותר חשיש ליחידת שטח מאשר הקיף. עוצמת ההשפעה גבוהה יותר, אך רבים גם מתלוננים על טעם וריח פחות איכותיים.

גם שמות הזנים החדשים מעידים על מקורם: "פאקיסטאניה", "גאוריה" (אירופאית), "רוֹמיה" (זרה), "חג'לה" (אלמנה – התייחסות לזן מְנֻקָּב) ועוד.

השפעות חקלאיות ואקולוגיות

גידולי הכלאיים דורשים השקיה אינטנסיבית בניגוד לגידולי הקיף שגדלו על מי גשם בלבד. בשל כך, התפשטו באזור שיטות השקיה מתקדמות, חפירת בארות עמוקות, שימוש במשאבות וספרינקלרים. עם זאת, שיטות ההשקיה אינן תמיד יעילות ולעיתים אף גורמות נזק לאיכות התוצרת, כמו גם לאובדן מים בשל אידוי מוגבר.

השינוי בגידולים גם הוביל לשימוש גובר בדשנים כימיים שמזרזים הבשלה אך פוגעים בטעם ובאיכות. יתרה מכך, חוסר בידע חקלאי מוביל לכך שהחקלאים שותלים זרעים שנוצרו מהשנה הקודמת, גם כשהם אינם נקיים גנטית, דבר הפוגע בפריון הגידול לאורך זמן.

תחייה דועכת?

למרות שהתפוקה והתפוצה של החשיש המרוקני נמצאים בעלייה, התחייה הזו עשויה להיות זמנית. ראשית, קיימות מגבלות סביבתיות חמורות, במיוחד במובן של שימוש במים. זני הכלאיים צורכים מים רבים באזור הסובל ממחסור במקורות מים טבעיים.

שנית, האסטרטגיות הכלכליות שמנסות לעודד חקלאים לעבור לגידולים חלופיים (כמו במסגרת "התוכנית הירוקה" של מרוקו) אינן לוקחות בחשבון את התפוקה הכלכלית הגבוהה של זני החשיש החדשים. חלק מהפרויקטים, כמו ניסיונות להשקיית גידולים חלופיים, אף גרמו לחקלאים פשוט להשתמש בתשתיות החדשות להרחבת גידולי החשיש.

שלישית, קיימת התעלמות מוחלטת מהשינויים האגרונומיים בקרב סוכנויות בין־לאומיות וממשלתיות, מה שעלול לפגוע בתכנון ופיתוח תוכניות לטווח ארוך.

סיכום

המאמר מצביע על תמורה עמוקה בגידול הקנאביס במרוקו. אמנם שטחי הגידול הצטמצמו, אך שינוי מהותי בזנים ובשיטות הגידול הביא לעלייה בכמות ובאיכות של החשיש. תפיסות רבות של חשיש חזק ומרוכז באירופה מעידות שהייצור המרוקני לא רק שלא הצטמצם, אלא עבר מודרניזציה.

עם זאת, תחייה זו מתקיימת בתוך ואקום מדיניותי. ההתעלמות מהשינויים עלולה להוביל לכשלון תוכניות פיתוח באזור ולהחרפה של הבעיות האקולוגיות והכלכליות שכבר פוגעות קשות באזור הריף.

המעבר המהיר מהזן המקומי "קיף" לזנים זרים ואגרסיביים מעלה שאלות קשות על עתיד החקלאות, הכלכלה, והחברה בריף, במיוחד לאור מגבלות מים ומבנה סוציו־כלכלי פגיע. התחייה של החשיש המרוקני, אם כך, אינה רק תהליך חקלאי, אלא תופעה תרבותית, פוליטית וכלכלית אשר ראויה לתשומת לב רצינית מצד קובעי המדיניות המקומיים והבין־לאומיים כאחד.

Chouvy, P. A., & Afsahi, K. (2014). Hashish revival in Morocco. International Journal of Drug Policy, 25(3), 416-423.