קולו של המטפל הקליני: פרקטיקות מודעות-טראומה בהשכלה הגבוהה

הצהרת פתיחה והקדמה

המאמר עוסק בחשיבות ההטמעה של פרקטיקות מודעות לטראומה (Trauma-Informed Practices) במערכת ההשכלה הגבוהה, תוך שילוב נקודת מבט מקצועית כפולה של הכותבת: גם אקדמאית וגם מטפלת קלינית. הנטר מתארת כיצד החשיפה הגוברת לטראומה עקב מגפת הקורונה, מתחים פוליטיים, גזעיים וכלכליים, ואירועי אסון, מחייבת תגובה מודעת של מוסדות הלימוד כלפי סטודנטים שנושאים עמם חוויות טראומטיות, באופן גלוי או סמוי.

הצהרת עמדת הכותבת

הכותבת מציינת את עמדת המוצא שלה כמרצה וכעובדת סוציאלית קלינית בצפון קרוליינה, ופורסת את המחויבות שלה לחקר ולהתערבות בטראומה ובהתמודדות עם השלכותיה, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. הנטר מדגישה שהיא מביאה לתוך מאמר זה את ניסיונה מהשדה הקליני, המחקרי והאקדמי.

מקרה בוחן: קייסי

כדי להמחיש את מורכבות ההשפעות של טראומה על חוויית הלימודים, מוצג המקרה של קייסי, סטודנטית בת 19 ממוצא אפרו-קובני, דור ראשון להשכלה גבוהה, אשר חוותה אלימות במשפחה, אובדן, ואלימות קהילתית. קייסי נושאת עמה זיכרונות קשים מילדותה, מתקשה להתרכז בשיעורים, חשה אחריות משפחתית גבוהה, מתקשה ליצור קשרים חברתיים, ומתארת עייפות נפשית. דרך סיפור זה, מציגה הנטר את המתח בין הרצון של הסטודנטית להצליח לבין המטען הרגשי שהיא נושאת.

מהי טראומה ואיך היא משפיעה

המאמר מגדיר טראומה כתגובה רגשית לאירוע קשה או מסוכן, ולעיתים טראומה אינה חד פעמית אלא מצטברת, בעיקר כשהיא מתרחשת בילדות. מושגי יסוד כמו ACEs (חוויות ילדות שליליות) מודגשים, כולל הקשרם לבריאות הנפשית והפיזית בטווח הארוך. מוסבר כיצד טראומה משפיעה על מבנה ותפקוד המוח: האמיגדלה, המעורבת בזיהוי סכנה; הקורטקס הפרה־פרונטלי, האחראי על תפקודים ניהוליים; וההיפוקמפוס, שאחראי על זיכרון. כאשר טראומה מופעלת, חלקים במוח שאחראים על למידה וחשיבה מורכבת יכולים להיחסם זמנית.

זיהוי טראומה בקרב סטודנטים

המחקר מלמד כי אחוז גבוה מאוד מהסטודנטים חוו לפחות אירוע טראומטי אחד. יש מתאם בין ציוני ACEs גבוהים ובין הישגים אקדמיים נמוכים. סימנים אפשריים כוללים קשיי ריכוז, שינויים במצב הרוח, התנהגויות תגובתיות, עייפות כרונית, סימנים פיזיולוגיים של חרדה, ואפילו דיסוציאציה. הכתיבה מדגישה כי יש להיזהר מתיוג תגובות כ"עצלות" או "חוסר מוטיבציה", כי פעמים רבות מדובר בהשפעה של טראומה לא מטופלת.

תרבות וטראומה

המאמר מדגיש את השפעת התרבות על פרשנות של טראומה, ואת הצורך בהבנת זהויות מרובות: מוצא אתני, מגדר, מעמד סוציו-אקונומי, דת והיסטוריה קולקטיבית. מודגש במיוחד הקושי של סטודנטים מקהילות ממודרות, כולל לחצים חיצוניים כמו ציפיות להצלחה כלכלית מצד המשפחה, גזענות, ושייכות לשכבות מוחלשות. טראומה מערכתית (systemic trauma), כמו חוויות של הדרה או אפליה ממוסדת, מוסיפה נדבך נוסף להתמודדות של סטודנטים אלה עם סביבת הלימודים.

עקרונות עבודה מודעת-טראומה במוסדות להשכלה גבוהה

עבודה מודעת-טראומה מחייבת יישום של עקרונות טיפוליים ברמת המערכת: זיהוי, הכרה, תגובה, ומניעת חזרה על הפגיעות. חשוב לבנות סביבות לימודיות שמקדמות ביטחון, שקיפות, אמפתיה והכרה. המחברת מקשרת בין גישה זו לבין למידה רגשית-חברתית (SEL), שמטרתה לעזור לסטודנטים לזהות רגשות, להבין את עצמם ואת סביבתם, ולבנות מערכות יחסים תומכות.

דוגמאות קליניות מהשטח

כדי ליישם את התיאוריה, מוצגות מספר סיטואציות נפוצות עם הסברים ותגובות מוצעות:

היעדרות או איחור תכוף של סטודנט

מומלץ ליצור קשר אישי ולגלות אמפתיה לפני הסקת מסקנות על חוסר אחריות. ייתכן והסטודנט מתמודד עם עומס רגשי, תעסוקתי או משפחתי.

תגובתיות יתר או התנהגות מתגוננת

במקום לראות בהתנהגות תוקפנות, יש להבין את שורשיה הטראומטיים. יש להרגיע, להקשיב, ולבנות אמון.

קושי בשיתוף או בהשתתפות כיתה

יש להציע חלופות להשתתפות, כמו תגובה בכתב, לאפשר בחירה ולבנות תחושת בטחון ואמון לאורך זמן.

סירוב לעבוד עם משתתף אחר

חשוב לאפשר לסטודנטים לבחור קבוצות או ליידע את המרצה בדיסקרטיות, מתוך הבנה שיתכן וישנה היסטוריה טראומטית עם אותו אדם.

תגובות רגשיות לשינויים בלתי צפויים

חוסר עקביות יכול לעורר תחושת חוסר ביטחון. חשוב להודיע מראש על שינויים, ולשמור על מבנה עקבי ומוכר.

סיכום המקרה של קייסי

בחלק הסוגר של המאמר מתואר כיצד חווייתה של קייסי משתנה לטובה כאשר היא פוגשת מורה שמיישמת פרקטיקות מודעות לטראומה. המורה משתמשת במוזיקה, מעודדת ביטוי אישי, מכירה בשונות של הסטודנטים, ומזמינה אותם לבחור ולהשתתף באופן שמתאים להם. בעקבות כך, קייסי יוצרת קשרים, מקבלת תמיכה, מבקשת התאמות ומצליחה להתחבר מחדש ללמידה ולחיים בקמפוס. בהמשך, היא אף הופכת למובילה בקרב סטודנטים אחרים.

סיכום

המאמר מציג קול ברור ונוגע ללב בעד החלה של גישה טיפולית מודעת טראומה במרחב האקדמי. הוא משלב בין מחקר עדכני, ידע קליני, וניסיון אישי, כדי לטעון כי רק מתוך אמפתיה, קשר אנושי ורגישות ניתן לאפשר לסטודנטים לצמוח. המסר המרכזי הוא שחיבור אנושי, ולא רק אסטרטגיות אקדמיות, הוא המפתח לבניית חוסן בקרב סטודנטים שנושאים עימם חוויות קשות מהעבר.

חשיבותו של המאמר

המאמר "קולו של איש המקצוע הטיפולי: פרקטיקות מודעות לטראומה בהשכלה הגבוהה" מהווה תרומה ייחודית לשיח האקדמי והטיפולי סביב רווחת הסטודנטים. הוא משלב תובנות קליניות ואקדמיות להבנת השפעות הטראומה על למידה ומעורבות, ומדגיש את הצורך באימוץ גישה הוליסטית ורגישה לטראומה בכל רמות המוסד. בכך הוא תורם להרחבה של המושג שירותים לסטודנטים, ומציע לראות בהם גם מערכת תמיכה רגשית-חינוכית. המאמר מציע תובנות פרקטיות לצד קריאה מוסרית ליצירת מרחבי למידה בטוחים, אמפתיים ומכילים.

 

Hunter, J. J. (2022). Clinician's voice: Trauma‐informed practices in higher education. New Directions for Student Services, 2022(177), 27-38.