אילו גורמים קשורים לאלימות זוגית? ממצאים מהמחקר הרב־מדינתי של ארגון הבריאות העולמי על בריאות נשים ואלימות במשפחה
רקע
אלימות מצד בן זוג כלפי נשים מהווה בעיה עולמית חמורה בתחום בריאות הציבור וזכויות האדם. מדובר באלימות פיזית, מינית או נפשית שמתרחשת בתוך מערכת זוגית, אשר השלכותיה הבריאותיות והחברתיות קשות ומגוונות. מחקרים רבים נערכו בנושא, אך השוואה בינלאומית בין תוצאותיהם לעיתים מוגבלת בשל הבדלים מתודולוגיים. לצורך מיפוי גורמי סיכון והגנה אשר מתנהגים בצורה עקבית במדינות שונות, בוצע ניתוח של הנתונים מהמחקר הרב־מדיני של ארגון הבריאות העולמי בנושא בריאות נשים ואלימות במשפחה.
מתודולוגיה
המחקר התבסס על סקרים מבוססי אוכלוסייה שנערכו בין השנים 2000 עד 2003 בעשר מדינות: בנגלדש, ברזיל, אתיופיה, יפן, נמיביה, פרו, טנזניה, סרביה ומונטנגרו, סמואה ותאילנד. בכל בית שנדגם נבחרה אישה אחת בגילאי 15 עד 49 באופן אקראי. המשתתפות שדיווחו כי היו אי פעם בזוגיות עם גבר נשאלו על ניסיונן האישי באירועי אלימות פיזית או מינית. ניתוח הנתונים נעשה באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית מרובת משתנים, לצורך זיהוי הגורמים הקשורים לאירועי אלימות בזוגיות במהלך 12 החודשים האחרונים.
גורמים מוקדמים הקודמים למערכת הזוגית
השכלה
השגת השכלה תיכונית מלאה, הן מצד האישה והן מצד בן זוגה, נמצאה כמקטינה את הסיכון לאלימות זוגית ברוב האתרים. האפקט החזק ביותר נצפה כאשר שני בני הזוג סיימו השכלה תיכונית. במדינות בהן שיעור הגישה להשכלה תיכונית נמוך, כמו אתיופיה ובנגלדש, נבדקה גם ההשפעה של השלמת בית ספר יסודי. גם שם נמצא כי השכלה, ולו ברמה בסיסית, מהווה גורם מגן.
היסטוריית חשיפה לאלימות בילדות
קיום היסטוריה של חשיפה לאלימות במשפחה, בין אם מצד האם של האישה, מצד אמו של בן הזוג, או משני הצדדים, נמצא קשור בסיכון מוגבר לאלימות בזוגיות. השיעור הגבוה ביותר של סיכון נרשם כאשר שתי האימהות סבלו מאלימות. באופן דומה, נשים ושותפיהן אשר חוו התעללות פיזית או מינית בילדותם היו בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות זוגית בגיל מבוגר. כאשר שני בני הזוג חוו התעללות בילדות, הסיכון היה הגבוה ביותר. הדפוסים הללו נמצאו עקביים במדינות רבות, והעידו על קשר חזק ומשמעותי.
המצב הנוכחי במערכת היחסים
גיל והפרש גילאים
נשים צעירות, במיוחד בגילאי 15 עד 19, היו בסיכון גבוה יותר לחוות אלימות לעומת נשים בגיל מבוגר יותר. לעומת זאת, הפרש גילאים בין בני הזוג של חמישה שנים או יותר לא הראה דפוס עקבי של קשר עם אלימות, וההשפעה הייתה תלויה בהקשר התרבותי.
מצב סוציו־אקונומי
רמת חיים גבוהה יותר נמצאה כגורם מגן, עם ירידה בשיעורי האלימות ככל שהמעמד הסוציו־אקונומי של בני הזוג עלה. הקשר היה מובהק בחלק מהאתרים גם לאחר התאמה לגורמים אחרים, אך נחלש כאשר נכללו משתנים כגון השכלה או תעסוקה במודל.
עמדות כלפי אלימות
נשים שהביעו הסכמה לכך שלגבר יש הצדקה להכות את בת זוגו במצבים מסוימים, היו בסבירות גבוהה יותר לחוות אלימות בזוגיות. עמדות תומכות באלימות נמצאו קשורות לסיכון מוגבר ברוב המובהק של המדינות שנבדקו.
אלכוהול
שתייה מופרזת של אלכוהול, במיוחד כאשר גם האישה וגם הגבר שתו בכמויות גדולות, הייתה קשורה באופן מובהק עם סיכון גבוה יותר לאלימות בזוגית. הקשר היה החזק ביותר כאשר שני בני הזוג שתו בכבדות, אך גם שתיית יתר של הגבר בלבד העלתה את הסיכון.
חשיפה לאלימות מחוץ לזוגיות
נשים שדיווחו כי חוו אלימות מינית או פיזית מצד אנשים שאינם בני זוגן לאחר גיל 15 היו בסיכון מוגבר לאלימות מצד בן זוגן. בנוסף, כאשר בן הזוג היה מעורב באירועים אלימים עם אחרים, כגון קטטות עם גברים אחרים, הסיכון לאלימות כלפי בת הזוג עלה משמעותית.
מבנה משפחתי וקשרים קודמים
נשים שילדו ילדים משני אבות שונים היו בסיכון מוגבר לאלימות, בעיקר במדינות מסוימות. בן זוג עם מערכות יחסים מקבילות או עם היסטוריה של בגידה נמצא גם הוא כגורם סיכון עקבי. באתרים רבים, עצם החשד של האישה שבן זוגה מנהל קשרים נוספים, גם אם לא ידעה בוודאות, היה קשור בסיכון מוגבר.
מאפייני הנישואין
במדינות בהן נהוגות מסורות של נישואין רשמיים לעומת מגורים ללא נישואין, נמצא שלעיתים נישואין פורמליים מהווים גורם מגן, אך לא בכל אתר נרשמה השפעה עקבית. שיתוף האישה בבחירת בן הזוג נמצא כמגן באתרים אחדים, בעיקר כאשר הושוותה בחירה עצמאית לבחירה בלעדית של המשפחה.
מוהר וריבוי נשים
תשלום נדוניה או מוהר נמצא במקרים מסוימים כמחזק את הסיכון לאלימות, במיוחד כאשר האישה חשה שהיא "נקנתה". עם זאת, באתרים בהם המנהג שונה, התמונה הייתה מורכבת יותר. בנוסף, נישואין פוליגמיים (כלומר לגבר יותר מאישה אחת) נמצאו כבעלי סיכון מוגבר לאלימות בזוגיות.
מסקנות
הניתוח המקיף של הנתונים הרב־מדינתיים מצביע על כך שקיימים גורמים אשר משותפים ומשפיעים על סיכון לאלימות כלפי נשים בכל העולם, על אף ההבדלים התרבותיים והחברתיים. גורמים כגון השכלה גבוהה, רמת חיים גבוהה, נישואין פורמליים והיעדר שתייה מופרזת של אלכוהול נמצאו כגורמים מגנים. לעומתם, חשיפה לאלימות בילדות, שתיית אלכוהול, עמדות תומכות באלימות, בגידות ומבנה משפחתי מסוים נמצאו כגורמי סיכון עקביים.
ההשלכות של ממצאים אלו עבור מדיניות ציבורית הן ברורות: יש להשקיע בחינוך, לקדם שוויון מגדרי, להיאבק באלכוהוליזם, וליצור תוכניות מניעה שמתחילות כבר בגיל הילדות. טיפול באלימות במשפחה אינו יכול להישען רק על פתרונות של צדק פלילי, אלא חייב להיות משולב במערכות חינוך, בריאות, רווחה ותרבות.
מקור
Abramsky, T., Watts, C. H., Garcia-Moreno, C., Devries, K., Kiss, L., Ellsberg, M., … & Heise, L. (2011). What factors are associated with recent intimate partner violence? Findings from the WHO multi-country study on women's health and domestic violence. BMC public health, 11(1), 109.