הגירה ממרוקו לדרום־מערב ספרד בהקשר לתנאי מזג האוויר

רקע ומטרת המחקר

המאמר עוסק בנדידת ציפורי יבשה מאזור מרוקו אל דרום־מערב ספרד, ובוחן את הקשרים האפשריים בין דפוסי הנדידה לבין תנאי מזג האוויר, ובייחוד הרוחות. מדובר בשאלה חשובה בתחום האקולוגיה של הנדידה: האם ציפורים עוקבות אחר קו החוף עד למעבר הקצר ביותר במיצר גיברלטר, או שמא הן מוסחות בשל תנאי סביבה כמו רוחות מזרחיות, ונוחתות באזור רחב יותר לאורך החוף הספרדי. המחקר התבסס על ארבעה מסעות תצפית בין השנים 1956 ל־1960, לצד מקורות נוספים של מידע תצפיתי ומטאורולוגי, וממוקד בעיקר בציפורי שיר, אך עוסק גם בעופות דואים ובכמה מיני מים.

מתודולוגיה ושיטות

התצפיות בוצעו בנקודות אסטרטגיות בדרום ספרד, ובכללן קוטו דוניאנה, קייפ טראפאלגר, טריפה וסן לוקאר דה באראמדה. תצפיות מסוימות נעשו גם באזור גיברלטר. המחקר משלב תצפיות יומיות על נחיתות של מהגרים, מעקב אחר תנועות לילה באמצעות תצפית על ציפורים שעוברות על פני הירח, וכן ניתוחי נתוני רוח, טמפרטורה, עננות וגשם מאזורים שונים במרוקו ובספרד. חלק מן הנתונים נאסף גם על ידי צפרים עצמאיים שפעלו באזור במועדים שונים, וחלקו מתוך מקורות ספרותיים קודמים.

ממצאים על נדידת לילה והשפעת הרוח

התצפיות בשנים 1956 ו־1957 הראו בבירור כי גלי נדידה מרוכזים התרחשו בעיקר בימי רוחות מזרחיות במצר גיברלטר, הידועות בשם "לוונטרים". למרות שהיו גם ימים של רוחות מזרחיות ללא נדידה מרשימה, כמעט שלא נרשמו גלי נדידה משמעותיים בימי רוחות מערביות. אחת השיטות החדשניות במחקר הייתה שימוש בתצפית על ציפורים החוצות את פני הירח, שנערכה באפריל 1960. ממצאים אלה הצביעו על כך שהציפורים נעות בכיוון צפוני עד צפון־צפון־מזרח, ללא תיקון למסלול כאשר ישנה רוח צדית. מכאן עולה כי הרוח אינה מתקזזת אקטיבית על ידי הציפורים, אלא גורמת להסחה פסיבית מערבה. ממצא זה הובהר היטב כאשר בטריפה נצפו מאות ציפורים בלילה, בעוד שבסן לוקאר, שממוקמת מערבה, נצפו בקושי בודדים באותם לילות, דבר המרמז שהאזור המערבי קולט רק את אלו שנסחפו בשל הרוח ולא כיעד נדידה ראשי.

ריכוז הנדידה במיצר גיברלטר

המחקר מצביע על כך שהמיצר מהווה לא רק מעבר קצר מבחינה גאוגרפית אלא גם נקודת ריכוז משמעותית לתנועת נדידה של ציפורים. בעוד שברוב האזורים ניכרת נדידה על חזית רחבה, נראה שבאזור המיצר קיים ריכוז ברור שמקורו בהסחה של ציפורים לאורך קו החוף המרוקאי, המגיעות בהדרגה אל הנקודה הצרה ביותר. ממצא זה מקביל לתופעות מוכרות מצפון אמריקה, שם מינים נודדים מעדיפים לעקוב אחרי קו חוף ולא להסתכן בסטייה אל תוך האוקיינוס.

השפעת גשם וטמפרטורה על הנדידה

בהתבסס על הנתונים שנאספו מתחנות מטאורולוגיות שונות, בעיקר בתחום מזג האוויר במרוקו, נמצא כי גשם בלילה מהווה גורם מעכב ליציאת ציפורים לנדידה. כאשר מזג האוויר משתפר לאחר ימים גשומים, חלה עלייה משמעותית בפעילות הנדידה. בנוסף, ניכרה קורלציה מסוימת בין עלייה בטמפרטורת הלילה לבין תחילת נדידה, מה שמרמז על השפעה פוטנציאלית של תנאי טמפרטורה, גם אם זו אינה בלעדית. 

מקרה חריג וראוי לציון התרחש ב־13 במאי 1957, אז חלה נדידה נרחבת למרות ירידה חדה בטמפרטורה, ככל הנראה בשל הצטברות של עופות שמנע מהם לצאת קודם לכן בגלל גשם מתמשך. ייתכן כי שילוב בין תנאים מטאורולוגיים מקומיים וגורמים סביבתיים אחרים הוא שיצר את התנאים ליציאה ההמונית דווקא בלילה זה. הממצאים מחזקים את ההשערה כי תנאים מקומיים, ולא רק עונתיים, משפיעים באופן ישיר על דפוסי הנדידה.

נדידה מערבית ומעבר רחב

אף שרוב התצפיות מצביעות על נדידה דרך מיצר גיברלטר, תועדו גם מקרים של ציפורים שעברו מהחוף המרוקאי אל אזורים מערביים יותר כמו קייפ טראפאלגר בימי רוחות מערביות. הדבר מעיד על מעבר ישיר מהחוף המרוקאי ולא בהכרח דרך המיצר. עם זאת, מקרים כאלה היו נדירים, והופעת הציפורים נראתה תלוית מזג אוויר קיצוני, כמו גשם כבד שהוריד אותן לקרקע. החוקרים מעריכים כי תנועות אלה קיימות אך אינן נראות לרוב מהקרקע, בשל הגובה הרב שבו הן מתבצעות.

נדידת עופות דואים

המאמר מציג מידע חשוב גם על נדידת דורסים, חסידות ועגורים. בניגוד לציפורי השיר, נדידת עופות דואים תלויה בתנאים של זרמי אוויר מתאימים, ולכן הם מתרכזים באזורים שבהם תנאים אלה זמינים. נמצא כי עופות אלה חוצים את המיצר הן ברוחות מזרחיות והן ברוחות מערביות, אולם נדידה נרחבת יותר תועדה ברוחות מערביות. בטריפה נצפתה נדידה ברוח מזרחית בלבד, מה שמרמז על כך שהרוח גורמת לסטייה אופקית משמעותית גם אצל עופות אלה. הוצעה חלוקה גיאוגרפית מעניינת: ברוחות מערביות חוצים הדורסים את החלק המזרחי של המיצר, ובמזרחיות את החלק המערבי.

נדידה יומית של מינים אחרים

לצד נדידת הלילה, תועדה נדידה יומית של מינים שונים כגון תורים, סנוניות, כחלילים, עפרוניים ועוד. נדידה זו הייתה מורכבת יותר, והכיוונים שנצפו היו מגוונים יותר. לדוגמה, סנוניות רבות עפו צפונה דרך המיצר, אך תורים נצפו עפים מזרחה ככל הנראה כהמשך להסחה מערבה. דפוס זה תומך במסקנה כי חלק מהציפורים מתקנות את מסלולן לאחר סחיפה לאזור לא מתוכנן.

סיכום

המחקר מצביע על כך שהרוח, ובעיקר הרוח המזרחית, היא גורם קריטי בעיצוב דפוסי הנדידה מאפריקה לספרד. היא משפיעה על תוואי הנדידה, יוצרת ריכוזים מלאכותיים של עופות באזורים מסוימים ומחייבת אותן לא אחת לנתיבים לא צפויים. תצפיות הירח תרמו להבנת נדידת הלילה, וההשוואה עם נתוני מזג האוויר חיזקה את ההבנה כי תנאי סביבה מהווים לא רק טריגר ליציאה אלא גם מכווני מסלול. כך משרטט המאמר תמונה דינמית ומעמיקה של נדידת ציפורים דרך נקודת המעבר החשובה של מצר גיברלטר.

Nisbet, I. C. T., Evans, P. R., & Feeny, P. P. (1961). Migration from Morocco into southwest Spain in relation to weather. Ibis, 103(3), 349-372.