הומניטריזם סובוורסיבי: עיון מחדש בסולידריות עם פליטים דרך יוזמות עממיות
מבוא
הומניטריזם נושא עמו, לצד כוונותיו הטובות, יסוד מובנה של דיכוי. כאשר מסייעים מניחים שברשותם משאבים ומומחיות שהנזקקים להם חסרים, נוצרת נטייה לצמצם את המקבלים לגופים הזקוקים להאכלה, טיפול וייצוג. הומניטרים המבקשים להציל חיים נוטים לפיכך שלא להכיר בסובייקטיביות הסוציו-פוליטית של הנעזרים. חוקרים שונים הציעו כי מושג הסולידריות יכול לשמש אלטרנטיבה רדיקלית לעקרונות הניטרליות והחוסר-צדדיות שבלב ההומניטריזם המסורתי, כלומר: לא לשמור על ניטרליות, אלא "לעמוד בסולידריות" עם מהגרים כפויים, ולפעול עמם במקום עבורם.
על בסיס מחקר אתנוגרפי שנעשה עם "הפלטפורמה האזרחית לתמיכה בפליטים" שבבריסל, השוואה לארגונים כגון הצלב האדום הבינלאומי (ICRC) ורופאים ללא גבולות (MSF), ונתונים אתנוגרפיים משניים על יוזמות דומות ברחבי אירופה, מוצעת כאן מסגרת אנליטית תחת השם "הומניטריזם סובוורסיבי", הכוללת שבעה ממדים להשוואה.
מאי שקט אזרחי לאי-ציות אזרחי
בבסיסו, ההומניטריזם המודרני נולד מתוך הכרה בכך שסיוע צריך להינתן לכל הנפגעים, בלי קשר לזהותם. עקרונות החוסר-צדדיות והניטרליות עוגנו בהתאם במשפט ההומניטרי הבינלאומי ובמבנה הצלב האדום. אולם MSF, שנוסדה בתחילת שנות ה-70 בידי רופאים שלא שבעו נחת מהדבקות הנוקשה בניטרליות, אימצה גישה שונה: "להביע עמדה" באמצעות הצהרות פומביות, דוחות מחקר וקמפיינים, ובמקרים קיצוניים, איום בנסיגה מהשטח. אפשר להמחיש זאת דרך משבר הרעב באתיופיה של שנות ה-80, שבו MSF ניסתה לחשוף את תפקידה של הממשלה האתיופית בהיווצרות הרעב, תוך התמודדות בלתי פוסקת עם הסתירה שבין ניטרליות לצורך להביע עמדה ברורה.
יוזמות אזרחיות עכשוויות פיתחו אסטרטגיה שונה: המשך מתן תמיכה לפליטים גם כאשר הדבר הוכרז כפלילי, בבחינת "אי-ציות אזרחי". ביוון, בקאלה ובים התיכון פעלו יוזמות אזרחיות בעוד ארגונים מקצועיים היססו. הפלטפורמה האזרחית בבריסל, לדוגמה, פינתה מהגרים מפארק ערב פני פשיטת משטרה ואירגנה שרשרת אנושית של 3,500 אזרחים. בניגוד לארגונים מקצועיים שנבלמו בשאלות ניטרליות, הפלטפורמה לא היססה.
עיצוב מחדש של סובייקטים חברתיים
ההומניטריזם המקצועי נוטה לפעול לפי שתי תבניות בעייתיות: צמצום הנפגעים ל"חיים ערומים" ותשומת לב לצרכים ביולוגיים בלבד, או שימוש בקטגוריות שהמדינה הגדירה לקביעת מי זכאי לסיוע. הצלב האדום בבלגיה, לדוגמה, מנהל כמחצית ממרכזי הקליטה של מבקשי מקלט, אך כמעט שאינו נותן מענה למי שבקשתם נדחתה. גישה כזו עלולה להביא לשחזור לא מכוון של ההבחנות שהמדינה עצמה מייצרת.
לעומת זאת, הפלטפורמה האזרחית מאמצת גישה הוליסטית: ללא אבחנה בין מעמד משפטי, היא מעניקה סיוע למגוון אוכלוסיות ומספקת תמיכה משפטית, חברתית ופוליטית. ה"סולידרים" היוונים, כפי שתיארה אותם חוקרת בשם רוזקו, מהווים דוגמה נוספת: הם מספקים לא רק מזון ומחסה, אלא גם ייעוץ משפטי, מחאה פוליטית ומרחבים חברתיים משותפים. יחד עם זאת, גישה פרטיקולריסטית מסוג זה כרוכה במתח מובנה: ככל שנותנים יותר תשומת לב לסובייקטיביות של האדם, כך עשויה להיצמצם טווח ההכלה. הפלטפורמה בבריסל עצמה נאלצה לקבל החלטה כואבת ולרכז מאמציה על מי שנרדפים ביותר, על חשבון אוכלוסיות אחרות.
מרחבים סמליים שנויים במחלוקת
מחנות פליטים מתוכננים פעמים רבות כ"מדבריות סמליות" שמבודדות את הפליטים מהחברה הקולטת. יוזמות אזרחיות רבות ערערו על נטייה זו. כאשר ממשלות ביימו "מחזות גבול" שהציגו שוטרים כגיבורים ומהגרים כעבריינים, יוזמות אזרחיות נגדו בהפיכת הסולידריות לדבר גלוי ומוחשי. פארק מקסימיליאן בבריסל, שהפך בקיץ 2015 לאתר תמיכה המוני, שכן ממול ללשכת ההגירה ובכך הפך לסמל חי לכשל הממשלתי ולעוצמה האזרחית כאחד. שלא כמחאות שמתכננות מראש להשתלט על אתרים סמליים, כאן השינוי הסמלי היה תוצאת לוואי של פעולה הומניטרית ישירה.
מרחבים חברתיים וקשרים אישיים
יוזמות אזרחיות רבות יצרו מרחבים שבהם אזרחים ופליטים נפגשים ישירות, ללא תיווך של ממשלות, ארגונים מקצועיים או ייצוגי תקשורת. מחקרים באוסטריה ובגרמניה הראו שהיוזמות הקנו לפליטים "קשרים חלשים" עם אזרחים מקומיים, פתח ראשוני לחברה הקולטת. בבריסל, הפלטפורמה יצרה מפגשים בפארק, רשתות חברות ופעילויות סוציו-תרבותיות. מעל לכול, מערכת האירוח בבתים פרטיים יצרה קשרים חמים ומתמשכים בין מארחים לאורחיהם, שהשתמשו ביניהם בכינויים משפחתיים ונשארו בקשר גם לאחר שהאורחים המשיכו לדרכם.
אתיקה רלציונית של טיפול
ההומניטריזם המקצועי מניח אי-שוויון מובנה: המסייעים הם המומחים, והנעזרים חסרי הידע. סיוע הומניטרי פועל לעתים ככינון של תלות חד-כיוונית שאי אפשר להשיב אותה. הפלטפורמה האזרחית אימצה שיח מפורש של יחסים אופקיים. מתנדבים תיארו את עצמם כחברים לאנשים שמשכי המחסה, לא כמטפלים לנזקקים. אמנם לא ניתן להתכחש לאסימטריות הכוח הקיימות, אך שיח ה"אופקיות" ביטא אתיקה רלציונית המדגישה הקשר, קשרי אמון ויחסיות. מארחים לא ציפו להדדיות, אך אורחים הציעו לעתים "מתנת נגד" כגון בישול ארוחה, ויצרו כך מרחב של ביניים.
חינוך מחשבתי והפעלת תודעה
בדומה ל"עדות" שנוקטת MSF, הפלטפורמה האזרחית הפיצה סיפורים, עדויות ופרשנויות פוליטיות בעיקר דרך קבוצות פייסבוק עם כ-50,000 חברים. המטרה הכפולה הייתה: מתן סיוע ישיר, וגם הגדלת המודעות הפוליטית של המתנדבים עצמם. הפלטפורמה לא הדגישה עצרות מחאה כשלעצמן, אלא פעולה חברתית ישירה שמובילה לשינוי תפיסה מבפנים. כפי שאמר אחד ממתאמי הפלטפורמה: "ברגע שנכנסים, לא ניתן לעצום עיניים ולחזור לחיים הישנים."
שינוי חיים אישיים ומשמעות משותפת
בעוד שפעילים הומניטרים מקצועיים תיארו ניגוד בין חייהם השגרתיים לבין "שליחותם", מתנדבים אזרחיים חוו שינוי עמוק ומתמשך בחיים עצמם. רבים עברו ניתוק חלקי מחוגים חברתיים ישנים, ובמקביל פיתחו קשרים חזקים עם מתנדבים אחרים. חשיפה ישירה לאלימות המבנית שפליטים חווים במגע עם מוסדות המדינה פקחה את עיניהם של מתנדבים רבים, שחשו כי הייצוג התקשורתי אינו תואם את המציאות שחוו בשטח.
סיכום
הומניטריזם סובוורסיבי אינו קטגוריה קשיחה אלא רצף רב-ממדי. בשבעת הממדים שנסקרו מוצע כלי להשוואה בין פעולות הומניטריות שונות, בין ארגוני ענק לבין יוזמות עממיות, בין אירופה לדרום הגלובלי. המסקנה המרכזית: דרכים אפשריות להתייצב בסולידריות עם מהגרים כפויים כסובייקטים חברתיים ופוליטיים, לא לצמצמם לגופים הזקוקים לחמלה.
מקור
Vandevoordt, R. (2019). Subversive humanitarianism: Rethinking refugee solidarity through grass-roots initiatives. Refugee Survey Quarterly, 38(3), 245-265.