כימות העונתיות בתיירות: חקר מקרה של מונטנגרו

מבוא

המאמר עוסק בכימות של תופעת העונתיות בתיירות, תוך בדיקת עונות התיירות במונטנגרו כמקרה מבחן. מטרת המחקר היא לזהות את עוצמת ודינמיקת העונתיות במדינה זו, ולהסיק האם ניתן להבין את מהות התופעה באמצעות מדד אחד בלבד. הכותב מבקש לא רק להצביע על קיומה של העונתיות, אלא גם להעריך אם היא נותרה יציבה לאורך זמן. מונטנגרו, יעד תיירותי קלאסי של עונת הקיץ, נבחרה בשל אופייה המובהק כמוקד עונתי, תוך התמקדות בניתוח נתוני הגעה חודשיים של תיירים לאורך תקופה בת עשר שנים (2001–2010). במחקר נעשה שימוש בחמישה מדדים מרכזיים: טווח עונתי, מקדם שונות עונתית, יחס עונתיות, מדד עונתיות ומקדם ג'יני.

רקע תיאורטי והשערות המחקר

הגדרת העונתיות בתיירות

העונתיות מוגדרת כחוסר איזון זמני בפעילות התיירות, המתבטא בשינויים במספר המבקרים, הוצאותיהם, תעבורה, תעסוקה ועוד. מגוון הגדרות מן הספרות מצביע על תופעה מחזורית שנגרמת משילוב בין גורמים טבעיים ומוסדיים, המשפיעים על קבלת ההחלטות של צרכנים וספקים בתיירות.

גורמים לעונתיות

הכותב מזהה שני מקורות מרכזיים לעונתיות: הגורם הטבעי (אקלים, מזג אוויר) והגורם המוסדי (חגים, מועדים, חופשות לימודים, מוסכמות חברתיות). בנוסף, קיימים גורמים משניים כמו אופנות, מסורת ואינרציה, אך אלו פחות דומיננטיים.

השפעות חיוביות ושליליות של העונתיות

למרות הדגש המחקרי על השפעות שליליות, כגון שחיקה בתשתיות, חוסר ניצול יעיל של משאבים, עיוותים בשוק העבודה ולחצים סביבתיים, קיימות גם השפעות חיוביות. למשל, האפשרות להתאוששות משאבים טבעיים בעונות השפל, וחיזוק הזהות המקומית כאשר לא קיימת פעילות תיירותית רציפה.

העונתיות בתיירות של מונטנגרו

למרות שמדיניות התיירות הלאומית של מונטנגרו שואפת לצמצם את העונתיות, המחבר מבקש לבחון האם הציפייה לשינוי אכן התממשה בפועל. הוא מציע שלוש השערות מרכזיות: הראשונה, שהעונתיות בתיירות המונטנגרית היא מובהקת; השנייה, שהיא קבועה לאורך זמן; והשלישית, שניתן להבין את מהות התופעה בעזרת מדד בודד, ללא צורך בגישה הוליסטית מרובת מדדים.

מתודולוגיה

המחקר מתבסס על חמש שיטות כימות:

• טווח עונתי: ההפרש בין החודש בעל מספר ההגעות הגבוה ביותר לזה בעל הנמוך ביותר.

• מקדם שונות עונתית: סטיית התקן של המדדים החודשיים ביחס לממוצע השנתי.

• יחס עונתיות: היחס בין מספר ההגעות בחודש השיא לבין הממוצע החודשי השנתי.

• מדד עונתיות: ההפך של יחס העונתיות, כלומר היחס בין הממוצע לחודש השיא.

• מקדם ג'יני: מדד לאי שוויון המאפשר לכמת את פיזור ההגעות החודשיות לאורך השנה באמצעות עקומת לורנץ.

לצורך חישוב המדדים נעשה שימוש בנתוני ההגעה החודשיים לתיירות במונטנגרו בין השנים 2001 ל־2010, תוך השוואה לערכים מקבילים בקרואטיה וטורקיה, המייצגות גם הן יעדי תיירות קיץ.

נתונים

מאגר הנתונים מבוסס על נתונים סטטיסטיים רשמיים ממשרד התיירות של מונטנגרו, וכולל 120 תצפיות חודשיות על פני עשור. תיאור גרפי מראה בבירור כי שיא ההגעה הוא ביולי־אוגוסט, עם עונות כתף במאי־יוני ובספטמבר. שאר החודשים נחשבים לעונת שפל. ניתוח סטטיסטי נוסף מראה שונות גבוהה, פיזור לא אחיד וחספוס חיובי, המחזקים את התובנות על עונתיות חדה.

ממצאים

טווח עונתי

המדד נע בין 320 ל־401 לאורך השנים, כשהרוב מעל 350, אך לא כולם. על כן, תת ההשערה לפיה כל הטווחים מעל 350 נדחית, אך העונתיות עדיין נחשבת למובהקת.

מקדם שונות עונתית

רוב הערכים מעל 120, אך לא כולם, ולכן גם כאן תת ההשערה נדחית. עם זאת, המדד מעיד על דפוס חוזר ומובהק של עונתיות, ותמיכה בהשערה שהעונתיות קבועה לאורך זמן.

יחס עונתיות

כל הערכים נעים בין 3.35 ל־4.13, מעל הרף של 3, מה שמאפשר לקבל את תת ההשערה השלישית. גם כאן נמצא כי עוצמת העונתיות גבוהה ויציבה.

מדד עונתיות

כל הערכים מתחת ל־0.35, בין 0.24 ל־0.30. לכן תת ההשערה הרביעית מתקבלת, ותומכת בהשערות הראשיות.

מקדם ג'יני

ערכי מקדם ג'יני נעים בין 0.54 ל־0.61, כולם מעל 0.5, מה שמאפשר לאשר את תת ההשערה החמישית. הגרפים מראים פיזור לא שוויוני מובהק לאורך השנה.

השוואה בין מדינות

בהשוואה לטורקיה וקרואטיה, נמצאה עונתיות מובהקת וקבועה בכל המדדים גם בקרואטיה, אם כי בעוצמה נמוכה יותר. בטורקיה נמצא דפוס עונתי חלש יותר באופן משמעותי. מונטנגרו נמצאת בראש המדדים בכל התחומים.

דיון

הכותב מבחין בין עוצמה לדינמיקה של העונתיות. כל המדדים מצביעים על כך שבמונטנגרו מדובר בעונתיות חזקה וקבועה. החשיבות התיאורטית של הממצא נעוצה בכך שכל המדדים הובילו לאותן מסקנות, ולכן אין צורך להשתמש ביותר ממדד אחד. המשמעות המעשית עבור מונטנגרו היא שהעונתיות מהווה איום על קיימות המוצר התיירותי. המשמעויות כוללות:

• בעיה של עומס יתר בעונת השיא ותת־שימוש בעונות השפל.

• שוק שחור נרחב שמקשה על שליטה כלכלית ומנהלית.

• תעסוקה בעייתית – תושבים מקומיים לא נמשכים לעבודה עונתית קצרת טווח.

• פגיעה בדימוי היעד – יעד הממוקם כמסה חוף עונתית ולא כיעד בוטיק רב־עונתי.

הכותב ממליץ לצמצם את העונתיות כדי להתאים את מספר התיירים לקיבולת של התשתיות ולהפחית תופעות שליליות.

סיכום

המחקר מספק תובנות תיאורטיות ומעשיות. ראשית, הוא מוכיח שניתן להבין את טבעה של העונתיות באמצעות מדד יחיד בלבד. שנית, הוא מצביע על כך שהתיירות במונטנגרו מאופיינת בעונתיות חזקה, קבועה ומתמשכת לאורך עשור. שלוש ההשערות המרכזיות מתקבלות במלואן, למעט שתיים מהתתי־השערות. הכותב מסיים בשאלה הפתוחה: כיצד ניתן לצמצם את העונתיות? לדעתו, הפתרון טמון בשינויים במבנה ההיצע, במדיניות התמחור, בגיוון המוצר התיירותי ובשיפור הקישוריות האווירית. כך, המאמר מהווה בסיס למחקרי המשך ולשיח מדיניות.

 

Bigović, M. (2011). Quantifying seasonality in tourism: a case study of Montenegro. Academica Turistica: Tourism & Innovation Journal, 4(2), 15-32.