סיכום מושגים בקורס מבוא לסוציולוגיה – מעולה להכנה לבחינה!
תופעה חברתית- חיפוש אחר החוקיות בסדר החברתי. כאשר מאבחנים את החוקיות ומכירים בה, ההסכמה לקיום הופכת לתופעה חברתית.
"פעולה חברתית"- כל התנהגות או פרקטיקה, איזושהי עשייה שאנחנו מבצעים אותה מתוך הבנה או ידיעה כאשר אנחנו מכוונים אותה כלפי הזולת, מתחשבים בו ולוקחים בחשבון את התגובות הפוטנציאליות של אותו פרט.
מנגנון פיקוח חברתי- כל סוג של פיקוח מטעם החברה על החברים בה. הוא יכול להיות פורמלי ובלתי פורמלי. כלומר, החברה יוצרת ובונה מנגנונים כדי לשמור שהחברים בה יתנהגו ע"פ ההסדר הקיים והרצוי.
התאבדות אגואיסטית {דורקהיים}- התאבדות שמגיעה מתוך לכידות חברתית נמוכה. האדם נקלע למצוקה וההתאבדות מגיעה ממניעים אישיים.
התאבדות אנומית- המושג אנומיה מתאר מצב ברמה החברתית של מבנה חברתי רעוע, הערכים והנורמות במצב של התפוררות. זוהי חברה שמערכת הערכים והנורמות שלה לא ברורה. התאבדות אנומית ע"פ דורקהיים תתרחש כאשר מערכת הסדר החברתי נמצאת בהתמוטטות.
פאתליסטית- נגזרת מסדר חברתי נורמטיבי, מבנה חברתי מאוד נוקשה, צפוף ולא ניתנת אפשרות לתזוזה, לא נותן לתקווה.
אלטרואיסטית- מדבר על אהבת הזולת. שמים את הקהילה, החברה לפני הצרכים שלנו. החברה במרכז והצרכים והרצונות שלי קודמים לאלה של הפרט. התאבדות אלטרואיסטית מתבצעת במצב שבו הלכידות החברתית מאוד גבוהה. זהו מצב שבו הפרט מוכן להקריב את חייו למען החברה.
אוריינטציה לאומית- אותה פעולה של מתן שם משקפת אוריינטציה לאומית. כלומר, יש חוקיות עקרונות מסודרים באופן שבו בוחרים שמות לילדים.
פרדיגמה- קיים מצב דיאלקטי של 2 נושאים שסותרים זה את זה אך תלויים זה בזה בו-זמנית.
הגישה הפונקציונליסטית– גישה זו היא גישה שבאה ואומרת-חברה מבחינת המבנה שלה היא כמו אורגניזם חי. כלומר, כמו כל אורגניזם חי, החברה בנויה מחלקים, ממרכיבים שפועלים כמנגנונים מווסתים ופועלים בצורה מסונכרנת אחד עם השני. כלומר, יש תיאום מלא.
מודל AGIL– מודל לפעולה חברתית- כל חברה אם היא רוצה להתקיים צריכה לדאוג לכך שמספר צרכים יתקיימו. כל חברה על פי פרסונס נמדדת ביכולת שלה לספק את אותם הצרכים:
הסתגלות- כל חברה אם היא רוצה להתקיים חייבת להיות מסוגלת להסתגל לסביבה הפיזית שבה היא מתפקדת.
מטרות- על פי פרסונס חברה ללא מטרות משותפות, קרי ללא סדר יום משותף לא תוכל להתקיים. כל חברה חייבת להציב מטרות וגם להציב לחברים בחברה דרך להשגתן של אותן מטרות. האחראי לכך הוא המוסד הפוליטי. כלומר, תפקידו לסדר סדר יום.
אינטגרציה חברתית- צורך אינטגרטיבי- מצב שבו אם אין אינטגרציה חברתית החברה מתפוררת.
סמוי- לכל חברה חשוב שיהיה תת-מודע קולקטיבי. המשמעות של תת-מודע קולקטיבי הוא שיהיה איזשהו מצפון משותף. התת-מודע כולל את אותם ערכים שאנחנו כחברים בחברה הפנמנו ועל פיהם אנחנו פועלים גם אם הם לא מופיעים מול העיניים.
טאוטולוגיה- טאוטו= אותו הדבר. טאוטולוגיה-זוהי תורה שעומדת בפני עצמה, אפילו מומחיות מאוד גדולה של פוליטיקאים כי הם אומרים ומסבירים אותו הדבר בצורות שונות אך זה אותו הדבר. הגישה הפונקציונליסטית משתמשת בהסברים הטאוטלוגיים משום שהם מסבירים את התופעות החברתיות ע"י עצם קיומן. כלומר, מסבירים את התופעה ע"י התופעה עצמה.
טליאולוגי- הסבר מעגלי {סיפור הביצה והתרנגולת} המדע לא מרשה לעצמו הסברים מעגליים כי אנחנו רוצים לדעת ממה הדברים המורכבים. ההסברים הפונקציונליסטים הם הסברים מעגליים.
סדר חברתי מריטוקרטי- מושג זה מדבר על סדר חברתי שמבוסס על הישגים, תרומה. כלומר, במקרה שלנו אנחנו מקבלים חברה שיכולה להיות מאופיינת באי-שוויון נחוץ לחברה ופונקציונלי לחברה כדי שהיא תוכל לתפקד.
גישת הקונפליקט- הסדר החברתי מבוסס על מאבקים, הסדר החברתי הוא תוצאה של מאבקים ולא תוצר של קונצנזוס ערכי ומוסכמות. על מה נלחמים? על משאבים. כלומר, הסדר החברתי מוסבר באמצעות מאבק על משאבים. הקבוצות השונות, האינטרס המשותף של האמונה הוא לשלוט על משאבים והן תעשינה הכל כדי לזכות בשליטה הזאת.
מרכס- המאבק הוא בין הבורגנות לבין הפורלטריון: יש כאן מאבק מעמדי. הבורגנות הם המעסיקים במונחים של היום. הם בעלי ההון ושולטים באמצעי הייצור. הפורלטריון הם הפועלים, השכירים ואין להם שליטה על אמצעי הייצור, הם יכולים להציע רק את כוח העבודה שלהם והם תלויים בבורגנים.
ובר מבחינת המבנה החברתי מסתכל לאו דווקא ע"פ מעמדות אלא הוא בא ואומר שבמבנה החברתי יש קבוצות סטטוס, אליטות ואלה הן הקבוצות שנאבקות ביניהן. לעומת זאת, ובר בא ואומר שיש מאבק על משאבים כלכליים אבל זה פשטני מדי. צריך להוסיף למשאבים הכלכליים משאבים נוספים כמו: יוקרה, כוח.
בורדייה מדבר על מאבקים וניסיונות בידול של קבוצות בחברה במושגים של הון ולא משאב. בורדייה מסכים שיש הון כלכלי, הון חברתי כמו יוקרה, גם סוגיית הכוח אכן קיימת אבל הוא טוען שיש סוגי הון נוספים שעליהם מתקיים מאבק. הוא מדבר על הון תרבותי והון סימבולי.
הון תרבותי- קביעת סדר יום חברתי בתחומים מגוונים, החל מאיך אני אבלה, איפה, מה אני אלבש, שפה שאני אשתמש בה ופה בעצם מדברים על איך שהתקשורת בונה את ההון התרבותי.
הון סימבולי– סוג של הון סמלי שכל חברה או כל תרבות בונה את המשמעויות הסמליות של תחומים מסויימים או של אפיונים מסויימים. בורדייה מדבר על תופעה שהוא מכנה אותה הכחדה סימבולית. הקבוצות החזקות תעשנה הכל כדי לשלוט במדיות השונות ולעומת זאת הקבוצות החזקות שולטות במדיות. הכחדה סימבולית היא פרקטיקה שבה קבוצה אחת מעלימה קבוצה אחרת.
תודעה כוזבת- איזושהי אמונה שאנחנו זקוקים כל אותם פריטים שאנחנו קונים וזאת הדרך של בעלי ההון לזכות בכספינו. המונח אשליה הוא בעצם תודעה כוזבת. למעשה לתקשורת יש כוח מניפולטיבי והיא עושה זאת ברוב המקרים בהצלחה מאוד גדולה.
גישת החליפין- תיאוריה זו מסתכלת על החברה כ"שוק" אחד גדול ובשוק הזה אנחנו מנהלים עסקאות חליפין. הבסיס לקיום היחסים החברתיים בין היחידים או בין קבוצות הוא הרצון של היחיד או של הקבוצה למסור חלק מהמשאבים שעומדים לרשותו\לרשותם ולקבל בתמורה חלק מן המשאבים שעומדים לרשות היחיד או הקבוצה האחרת.
אקסאינזם-חיצוניים- תגמול חיצוני-חומרי: למעשה כל הנושא של ההתניות עובד על העיקרון הזה.
אינטנזיים-פנימיים- שאני אתן את התרומה לקבצן אני ארגיש טוב. משהו שעושה לי טוב מבחינה פסיכולוגית.
גישת האינטראקציה הסימבולית- הגישה השנייה בפרדיגמה של האדם בחברה. גישה המתמקדת ביחסים החברתיים בהיבט הסימבולי שלהם והמשמעויות שאנחנו נותנים לאותם יחסים ולאותם סמלים. הגישה מתמקדת ביחסים החברתיים כאשר יחידות הניתוח הם יחסי גומלין בין 2 אנשים או יותר וע"פ הגישה הזו, כדי להבין את הסדר החברתי, המבנה החברתי אנחנו צריכים להתמקד ביחסי הגומלין.
הבניית מציאות- האופן שבו אנחנו מגדירים את המציאות, את המצב יוצרת הפרשנות שלנו ולמעשה באופן כזה אנחנו מבנים את המציאות.
"נרטיב"- המושג המקביל בעברית הוא "סיפר"- הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולסביבתנו אודות המציאות.
"ניהול רושם"- מושג של גופמן. הוא עושה הבחנה בין 2 מרחבים-החזית לעורף.
החזית- מה שאנחנו רואים על הבמה. האופן שבו אנחנו רוצים שאנשים יראו אותנו.
העורף- מה שנמצא מאחורי הקלעים. מאוד מעניין אותנו לגלות מה נמצא מאחורי הקלעים. האופי האמיתי שלנו זה לא מה שרואים על הבמה אלא גם מה שמאחורי הקלעים.
תרבות- כל הפרשנויות כל ההבנות, כל ההסברים הם נגזרת של מכנה משותף. המכנה המשותף שמאפשר את ההבנה של הבני-אדם היא התרבות.
התרבות במובן סוציולוגי הוא תחום שמכיל הרבה מאוד רכיבים. כאשר אנחנו רוצים להבין את היחסים החברתיים בין יחידים או בין קבוצות, כאשר אנחנו רוצים להבין את ההסדרים החברתיים במאקרו או במיקרו אנחנו צריכים לבחון את הקונטקסט התרבותי שבמסגרתו מתקיימים אותם יחסים או אותן פעולות. לקונטקסט יש משמעות מאוד גדולה משום שאותה התנהגות או אותה פעולה יכולה להתפרש באופן שונה לחלוטין שההקשר שונה.
יחסיות חברתית– אומר שעלינו להתייחס לכל תרבות ותרבות ע"פ ההקשר שלה ולפרש את מה שאנחנו רואים בהתאם להקשר. כלומר, המושג יחסיות תרבותית אומר שאנחנו צריכים להיזהר מתפיסה אתנוצנטריות. זוהי תפיסה שהיא הפוכה לעיקרון של יחסיות חברתיות.
קיימים מספר היבטים שיכולים להוות עבורנו כלי להתבוננות או לניתוח שבאמצעותם אנחנו יכולים להבין את הסדר החברתי: חלוקת עבודה, חליפין, דיפרנציאציה {=בידול} של כוח ושל עמדות מיקוח {גישת הקונפליקט}, הסטטוס סמכות ופיקוח חברתי.
ערכים- המסגרת העקרונית, האתית, המוסרית של כל תרבות ושל כל חברה. הערכים הם סוג של אמות מידה לקביעת הטוב והרע, הנכון והלא נכון, הראוי והלא ראוי, הרצוי והלא רצוי. כלומר, זו בעצם התשתית התרבותית, האתית, המוסרית של כל חברה. מתוך הערכים נגזרות הנורמות.
נורמות- הנחיות ביצוע, הנחיות אופרטיביות של מה אנחנו כחברים בחברה צריכים או אמורים לעשות או להתנהג כדי שאותם ערכים יתקיימו, יישמרו. כאשר הערכים הם התפיסה הרחבה, הנורמות הן הוראות הביצוע.
סנקציה- תגובת החברה לקיומה או אי קיומה של נורמה חברתית. הסנקציות תהיינה חיוביות כאשר הנורמה החברתית מתקיימת. לעומת זאת, הסנקציה יכולה להיות שלילית כאשר אנחנו מפרים את הנורמה.
נורמות מסוג מורס ופולקוויס- כאשר מופרת נורמה מסוג פולקוויס, תגובת החברה באמצעות מנגנוני הפיקוח החברתיים, הפורמליים והבלתי פורמליים היא יחסית לתגובת החברה להפרת נורמות מסוג מורס. מכאן ניתן להבין שנורמות מסוג מורס נתפסות כנורמות שנגזרות מערכים מאוד חשובים לחברה.
מערך הסטטוס- כל הסטטוסים שיש לבן-אדם עצמו.
סטטוס עצמאי הוא סטטוס שההשפעה שלו מצטמצמת למערכת יחסים רגעית, זמנית וספציפית.
הסטטוס הבסיסי נודעת לו חשיבות רבה וההשפעה שלו על הסטטוסים האחרים שלי גדולה וניכרת.
סטטוס ספציפי הוא סטטוס שמוגבל ע"י מספר מועט יחסית של נורמות.
הסטטוס הדפוזי הוא סטטוס מקיף יותר ולכן הרבה יותר נורמות מגדירות את דפוס ההתנהגות בו.
סטטוס שיוכי הוא סטטוס שאדם לא עושה דבר כדי להשיגו. ברוב המקרים מדובר בסטטוסים שאנחנו נולדים איתם
סטטוס הישגי הוא סטטוס שהאדם רוכש אותו, הוא צריך לעשות פעולה אקטיבית מסויימת כדי שהסטטוס יהיה שלו.
סמלי סטטוס- הערכים והנורמות, קרי התרבות בעצם מייצרים עבורנו סממנים שנקראים סמלי סטטוס ובאמצעות הסמלים המקובלים אני אבהיר לחברה מהו הסטטוס שלי.
דימוי סטטוס- כאשר אנחנו נראה את הסמלים הללו יווצר לנו דימוי מסויים על האדם.
"אפלייה סטטיסטית"- מצב או פרטריקה שבה ההתנהגות שלנו כלפי יחיד מסויים או קבוצה מסויימת מבוססת על תפיסה סטריאוטיפית. אנחנו לא צריכים להכיר את אותו יחיד או אותה קבוצה כדי לייחס תכונות כאלה או אחרות.
תפקיד- במסגרת הסטטוסים השונים בני-אדם מנהלים תפקידים. התפקיד הוא המרכיב הדינמי של הסטטוס. התפקיד הוא דפוס התנהגות שמצופה מבעל הסטטוס לפעול על פיה. כלומר, התרבות באמצעות הבנייה או הצגה של ציפיות שבאות לידי ביטוי בנורמות חברתיות מגדירה איך אנחנו צריכים להתנהג כאשר אנחנו נמצאים בסטטוס מסויים.
מערך תפקיד- אוסף התפקידים שצמודים לסטטוסים.
שותפי תפקיד- השותפים שיש לנו לצורך מילוי התפקידים שלנו.
קונפליקט תפקידי- מצב שבו בעל סטטוס מסויים במסגרת אחד מהתפקידים שלו מופנות כלפיו ציפיות סותרות ע"י שותפי התפקיד. כלומר, כל אחד מהשותפים מצפה מאיתנו להיענות לדרישות שלו.
"השפעה דיפרצינלית"- היענות לשותף תפקיד ע"פ ההשפעה שלו עלינו.
