הבנת העדפות חברתיות בעזרת מבחנים פשוטים

רקע תיאורטי: העדפות חברתיות ומודלים קיימים

משתתפים בניסויים כלכליים נוטים לעיתים קרובות לבחור בפעולות שאינן ממקסמות את רווחם הכספי האישי, כאשר אותן פעולות משפיעות על רווחי אחרים. הם מוכנים להקריב כסף כדי להעניש מי שהתנהג כלפיהם בחוסר הגינות, ולחלוק כסף עם צדדים אחרים שאין להם כל השפעה על חלוקת המשאבים. תופעות אלו הניעו חוקרים לפתח מודלים פורמליים של העדפות חברתיות, המניחים שאנשים אינם רק בעלי עניין עצמי, אלא גם מייחסים חשיבות לרווחי אחרים.

שלושה סוגים עיקריים של מודלים פותחו בספרות:

• מודלי שנאת פערים (Difference Aversion): שחקנים מונעים על ידי רצון לצמצם פערים בין הרווח שלהם לרווח של אחרים. מודלים אלה, שפותחו בין היתר על ידי Fehr ו-Schmidt ועל ידי Bolton ו-Ockenfels, טוענים שאנשים מעדיפים שוויון בתשלומים, עד כדי נכונות לפגוע ברווח של הצד השני.
• מודלי רווחה חברתית: אנשים מעדיפים להגדיל את העודף החברתי הכולל, ומייחסים דגש מיוחד לשיפור רווחיהם של מי שנמצאים בתחתית ההיררכיה הכלכלית.
• מודלי הדדיות: הנכונות להעלות או להוריד את רווחי אחרים תלויה בשאלה עד כמה אותם אחרים מתנהגים בהגינות.

בעיה מרכזית שזוהתה בספרות הקיימת היא שרוב הניסויים שהניעו את מודלי שנאת הפערים סבלו מבלבול מתודולוגי חמור: הזדמנויות לפגיעה בפרטו הפוחתת אי-שוויון צצו רק כאשר הייתה גם מוטיבציה לנקמה, וכן ההקרבה המועילה שנצפתה הייתה תמיד כזו שגם מפחיתה אי-שוויון. כלומר, ייתכן שהמודלים מסבירים היטב מקרים מסוימים בגלל שבאותם מקרים ניבויי כל המודלים הרלוונטיים מתכנסים, ולא משום שמודל שנאת הפערים תואם בצורה מיוחדת את המציאות.

המודל הכלכלי

כדי לאפשר השוואה שיטתית בין המודלים השונים, מוצגת נוסחה לינארית פשוטה לתיאור העדפותיו של שחקן ב' בהתאם לרווחיהם של שני השחקנים. התועלת של ב' מוגדרת כסכום משוקלל של רווחו שלו ושל רווח א', כאשר המשקל שב' מייחס לרווח א' תלוי בשלושה פרמטרים:

• ρ: המשקל שב' מייחס לרווח א' כאשר ב' מרוויח יותר מא'.
• σ: המשקל שב' מייחס לרווח א' כאשר ב' מרוויח פחות מא'.
• θ: שינוי במשקל כתוצאה מהתנהגות לא הוגנת מצד א'.

מסגרת זו מאפשרת לייצג כל אחד מהמודלים הקיימים כאוסף ערכים ספציפי עבור הפרמטרים. שנאת פערים מתאימה לערכים σ < 0 < ρ < 1, כלומר ב' מעדיף שוויון אך גם מוכן להוריד את רווח א' כשא' מרוויח יותר. העדפות רווחה חברתית מתאימות לערכים 1 ≥ ρ ≥ σ > 0, כלומר ב' תמיד מעדיף יותר לשני השחקנים, אך בעיקר לזה שנמצא מאחור. הפרמטר θ > 0 מאפשר לתאר הדדיות: כאשר א' מתנהג בצורה לא הוגנת, ב' מוריד את המשקל שהוא מייחס לרווח א'.

הליך הניסוי והתוצאות

בוצעו 14 מושבי ניסוי: חלקם באוניברסיטת פומפאו פברה בברצלונה (319 משתתפים) וחלקם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (148 משתתפים). כולם נערכו בשנים 1998-1999. הנתונים כוללים 29 משחקים שונים, עם 467 משתתפים ו-1,697 החלטות. בכל המשחקים שחקנים קיבלו תשלום בהתאם לתוצאות שנבחרו באקראי.

המשחקים תוכננו לאפשר בחינה רחבה ומגוונת של מניעים חברתיים: שבעה משחקי דיקטטור (בהם רק שחקן ב' מקבל החלטות) לבדיקת העדפות חלוקתיות נקיות ממרכיבי הדדיות, ועשרים משחקי תגובה (בהם גם שחקן א' מקבל החלטות) לבחינת ההדדיות.

הסבר ההתנהגות על ידי העדפות חלוקתיות

ההשוואה בין המודלים מראה כי העדפות רווחה חברתית מסבירות את הנתונים טוב בהרבה ממודלי שנאת הפערים. בניסויי הדיקטטור, שבהם מניעי הדדיות אינם פעילים, 97% מהתצפיות עקביות עם העדפות רווחה חברתית, לעומת 75% בלבד שעקביות עם שנאת פערים.

ממצאים בולטים בנוגע לשנאת פערים:

• מספר קטן בלבד של נבדקים הקריבו כסף כדי להוריד את רווח שחקן אחר ולהפחית אי-שוויון.
• פגיעה בפרטו נצפתה לעיתים תכופות יותר כאשר היא הגדילה אי-שוויון מאשר כאשר הפחיתה אותו, ממצא הפוך ממה שמודלי שנאת הפערים מנבאים.
• כ-34% מההזדמנויות להקריב כדי לסייע לאחר תוך הגדלת אי-שוויון נוצלו, ממצא התומך בעוצמה בהעדפות רווחה חברתית ולא בשנאת פערים.

ניתוח רגרסיה לוגיסטית הראה שהמשקל שב' מייחס לרווח א' גדול ומובהק כאשר ב' נמצא קדימה ברווחים (ρ ≈ 0.42), ואינו שונה מאפס באופן מובהק כאשר ב' נמצא מאחור (σ ≈ -0.01). ממצא זה תומך במודל "צדקה" (charity) פשוט, שבו אנשים אכפתיים בעיקר לגבי מי שמרוויח פחות מהם.

תפקיד ההדדיות

כדי לבחון הדדיות, תוכננו זוגות של משחקים זהים מבחינת האפשרויות העומדות בפני ב', אך שונים בהתנהגות א' שקדמה לאותן בחירות. ההשוואה בין ההחלטות חושפת דפוסים ברורים:

היעדר הדדיות חיובית: ב' אינו נוטה לסייע לא' יותר לאחר שא' נהג באדיבות, לעומת מצב שבו לא' לא הייתה כלל בחירה. למשל, 50% מהנבדקים הקריבו כדי לסייע לא' בהיעדר בחירה קודמת, ו-39% בלבד עשו זאת לאחר שא' ויתר על אפשרות נדיבה.

נסיגת דאגה (Concern Withdrawal): ב' מוכן הרבה פחות להקריב לטובת א' לאחר שא' נהג בצורה אנוכית. לדוגמה, אחוז הנבדקים שהקריבו כדי לסייע לא' ירד מ-48% לפני שא' ביצע פעולה אנוכית ל-7% לאחריה.

הדדיות שלילית מוגבלת: נצפתה עלייה מסוימת בנכונות לפגוע בפרטו לאחר פעולות אנוכיות של א', אך באופן מפתיע, רק כ-35% מהנבדקים ניצלו הזדמנויות חינמיות להעניש את א' על התנהגות לא הוגנת.

ניתוח הרגרסיה אישר שהפרמטר θ שלילי ומובהק סטטיסטית (χ² = 9.18, p ≈ 0.00), כלומר מניעי הדדיות תורמים להסבר ההתנהגות מעבר להעדפות חלוקתיות בלבד.

משחקים עם שלושה שחקנים

חמישה משחקים עם שלושה שחקנים מספקים ראיות נוספות. ממצא מרכזי הוא שנבדקים אינם אדישים לחלוקת הרווחים בין שחקנים אחרים: 54% מהמשתתפים הקריבו 25 יחידות כדי לאזן רווחים בין שחקנים אחרים, אף שפעולה זו לא שינתה את ההפרש בין רווחם שלהם לממוצע רווחי האחרים. ממצא זה עומד בסתירה למודל של Bolton ו-Ockenfels, שמניח שאנשים אכפתיים רק לגבי הממוצע של רווחי האחרים ולא לגבי הפיזור ביניהם.

בנוסף, ממצאי משחקי התגובה עם שלושה שחקנים הראו שהדדיות יכולה לגבור על שיקולים חלוקתיים: 80% מהשחקנים בחרו להעניש את הצד הלא-הוגן על ידי הפנייתו לרווח הנמוך יותר, גם כאשר ההבדלים החלוקתיים בין שתי האפשרויות היו זעירים.

מודל מורחב: שיווי משקל הגינות הדדית

בנספח, מוצג מודל פורמלי מורחב המשלב בין העדפות רווחה חברתית לבין הדדיות. קריטריון הרווחה החברתית הבלתי-מעוניין (Disinterested Social Welfare) מוגדר כ:

W = δ · min(π₁, …, πN) + (1-δ) · (π₁ + … + πN)

כאשר δ מודד את מידת הדאגה למצב הגרוע מכול ביחס למקסום הסכום הכולל. על בסיס זה, תועלתו של שחקן i מוגדרת כסכום משוקלל של רווחו הפרטי ושל קריטריון הרווחה הכוללת.

ההרחבה לכלול הדדיות נעשית על ידי הגדרת פרופיל "זכויות שליליות" (demerits) לכל שחקן, המשקף את מידת חוסר ההגינות של התנהגותו. ככל שהציון השלילי של שחקן עולה, כך שחקנים אחרים מייחסים משקל נמוך יותר לרווחיו, ועשויים אף להעדיף להנמיכם. המודל מקיים שני תכונות חשובות: הוא תמיד קיים (כפי שמוכח בתיאורם 1), וכל שיווי משקל רווחה חברתית הוא גם שיווי משקל הגינות הדדית כאשר הסטנדרד שכלפיו נבחנים השחקנים אינו גבוה ממידת אכפתיותם בפועל (תיאורם 2).

מסקנות

הנתונים מצביעים על כך שהתאמת מודלי שנאת הפערים לספרות הקיימת ביסודה נבעה מבלבולים מתודולוגיים חמורים. כאשר בוחנים מגוון רחב של משחקים פשוטים ודיאגנוסטיים, מתגלה שאנשים מונעים בעיקר על ידי שיקולי רווחה חברתית, הדדיות שלילית (ובעיקר נסיגת דאגה), ורק במידה מועטה על ידי שנאת פערים.

מבחינה יישומית, אחת התרומות המעשיות המרכזיות היא ההכרה בחשיבות ניסויים שמכילים טווח רחב של אפשרויות: משחקים המאפשרים הקרבה שמגדילה אי-שוויון, הקרבה שמפחיתה אי-שוויון, ופגיעה בפרטו בתנאים שונים של הדדיות. ניסויים עתידיים צריכים לשאוף להשיג מדדים ישירים יותר על ציפיות ומניעים של שחקנים, ולטפל בהטרוגניות בהעדפות בין נבדקים, אשר מודלים אחידים אינם מסוגלים לתפוס באופן מלא.

מקור

Charness, G., & Rabin, M. (2002). Understanding social preferences with simple tests. The quarterly journal of economics, 117(3), 817-869.‏