החיפוש אחר זהות: הגדרת העבודה הסוציאלית – עבר, הווה, עתיד

רקע ומבוא

שאלת הזהות המקצועית של העבודה הסוציאלית מלווה את המקצוע מראשיתו. הרוחב הגדול של המקצוע, יחסיו עם הסביבה החברתית-פוליטית-כלכלית, והפיצולים הפנימיים בתוכו, כולם הקשו על גיבוש זהות ברורה ועקבית. בין הפיצולים הפנימיים הבולטים ניתן למנות את הפער ההיסטורי בין פרקטיקה מיקרו לפרקטיקה מקרו, ובין פרקטיקה מוסדית לפרקטיקה עצמאית. שאלות אלו נדונות בספרות הסוציולוגיה של המקצועות בהקשר רחב יותר הכולל מקצועות כמו הוראה וסיעוד, אולם העבודה הסוציאלית מיוצגת פחות בספרות זו ביחס לדאגתה שלה לבירור זהותה.

הטענה המרכזית היא שהעבודה הסוציאלית מוגדרת על ידי מקומה בסביבה החברתית הרחבה בכל נקודת זמן נתונה, ושכוחות חיצוניים – כלכליים, חברתיים ופוליטיים – השפיעו על גבולות המקצוע ועל אופי הפרקטיקה שלו יותר מכל בחירה פנים-מקצועית. הדיון החוזר ונשנה על גבולות ומהות המקצוע אינו עדות לחולשתו, אלא להפך: הוא מבטא מודעות לדינמיות של העבודה הסוציאלית וליכולתה להתפתח בתגובה לעולם משתנה.

פרספקטיבה היסטורית

כפי שהשתנו העתים, כך השתנה גם המקצוע. הסביבה החברתית-פוליטית-כלכלית תמיד השפיעה על מטרות העבודה הסוציאלית, על סדרי עדיפויותיה, על מושאי ההתערבות שלה, ועל הטכנולוגיות והמתודולוגיות שבהן נעשה שימוש. אמנם ההשפעה היא דו-כיוונית, שכן גם משימת המקצוע ומאפייני כוח העבודה שלו תורמים להרחבה או להתכווצות פרקטיקת העבודה הסוציאלית, אך הכוחות החיצוניים נוטים לגבור.

שאלות על מהות המקצוע ומעמדו התעוררו כבר בשנותיו הראשונות. כבר בשנת 1915 עלתה השאלה האם עבודה סוציאלית היא בכלל מקצוע, ובאותה תקופה בוצעו ניסיונות ראשונים לזהות את בסיס המיומנויות לעבודה עם יחידים ומשפחות. מחקר תכניות הלימוד שנערך ב-1959 מצא כי חסר "ניסוח יחיד, מוכר על ידי רבים ומקובל בצורה כללית" של מטרות ויעדי העבודה הסוציאלית, וקבע שהפעילויות הליבתיות של המקצוע לא הובחנו באופן סמכותי. לאורך השנים תמכו בממצאים אלה חוקרים רבים, שהצביעו על העדר זהות ברורה, על היעדר הגדרה עקבית של המקצוע ועל אי-קיומה של בסיס ידע ייחודי.

הגדרות

למרות הביקורת, ניסיונות הגדרה מקצועיים חזרו ונשנו לאורך ההיסטוריה של המקצוע וגיבשו תמונה עקבית יחסית. בשנת 1956 פיתחה ועדת NASW לפרקטיקה הגדרת עבודה זמנית שזיהתה שלוש מטרות מרכזיות: סיוע ליחידים ולקבוצות בפתרון בעיות הנובעות מחוסר שיווי משקל בינם לבין סביבתם; זיהוי מוקדם של אזורים פוטנציאליים לחוסר שיווי משקל לצורך מניעה; וחיפוש, זיהוי וחיזוק הפוטנציאל האנושי המרבי ביחידים, בקבוצות ובקהילות. הגדרה זו הוצגה כנקודת פתיחה שתעודכן ברציפות.

בשנות השבעים הוגדר המקצוע כ"פעילות מקצועית של סיוע ליחידים, לקבוצות או לקהילות לשפר או לשקם את יכולתם לתפקוד חברתי וליצירת תנאים חברתיים נוחים למטרה זו." הגדרות נוספות הדגישו היבטים שונים: סיוע לאלה שאין בידיהם אמצעים לקיום אנושי בהשגתם ובהשגת עצמאות; הבסיס הידעני, המושגי, המיומנותי והערכי הייחודי ליישום המנדט החברתי לספק שירותים חברתיים בטוחים ואפקטיביים; והתמחות בהתמודדות עם הפערים בין צרכי האנשים לבין המשאבים הזמינים. ב-1996 הגדיר קוד האתיקה של NASW את ייעוד המקצוע כשיפור רווחת האדם ומענה לצרכים אנושיים בסיסיים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לאנשים פגיעים, מדוכאים ועניים.

משותף לכל ההגדרות הוא ההתמקדות הכפולה באדם ובסביבה ובאינטראקציה ביניהם, מה שמייחד את העבודה הסוציאלית ממקצועות עזרה אחרים. מעניין לציין שהגדרת 1996, המקיפה ביותר, שבה ומדגישה את מחויבות המקצוע לאוכלוסיות מוחלשות ועניות דווקא בתקופה שבה גדל מספר העובדים הסוציאליים בפרקטיקה הפרטית המשרתת בעיקר מטופלים ממעמד הביניים.

תנודתיות ההגדרות

כל ניסיון להגדיר את פעילות העובד הסוציאלי חייב לציין את מגבלותיו. העבודה הסוציאלית רחבה מרוב המקצועות מבחינת סוגי הבעיות, ההגדרות, רמות הפרקטיקה, ההתערבויות והאוכלוסיות. ניתן לרב לתפוס אותה על פי שדות פרקטיקה (בריאות ובריאות הנפש), לפי סביבות עבודה (בריאות קהילתית, בתי ספר, בתי משפט), לפי סוגי ארגונים, לפי פונקציות, לפי אוכלוסיות מטרה, לפי שיטות, לפי מטרות ולפי בעיות מוצגות. קיימת תנודתיות מתמדת בקונספטואליזציה ובסיווג, מה שמצדיק הן חיפוש עצמי מתמשך של המקצוע והן פרשנות מתמדת לציבור.

מקצועות מתפתחים תמיד סובלים מוויכוחים פנימיים. הדבר אמנם נכון לגבי העבודה הסוציאלית, אך מגוון עמדות בתוך המקצוע אינו מנוגד לזהות המשותפת, בדומה לרפואה, משפטים וחינוך המכילים ספציאליזציות רבות תחת מטרייה אחת. גם בעבודה הסוציאלית פועלות אגודות ייחודיות כמו הרשת הלאומית למנהלים בעבודה סוציאלית, לצד NASW כאגודה המקצועית הראשית. אחת הסיבות לשינויים בפרקטיקה, כגון הגידול בעבודה הסוציאלית קלינית, היא מגמות שוק העבודה ולא בהכרח ויתור מודע על ערכים.

המקצוע המתפתח

הלגיטימציה של העבודה הסוציאלית נובעת מהחברה שבה היא פועלת, המכירה בפערים בין "מה שיש" ל"מה שצריך להיות" ובצורך לתקנם. מדיניות ציבורית השפיעה רבות על גבולות ותוכן שירותי העבודה הסוציאלית לאורך השנים. בשנות השמונים, עם הצטמצמות הזדמנויות בשוק העבודה המסורתי עקב שינויי מדיניות, גדל מספר העובדים הסוציאליים שעברו לפרקטיקה עצמאית. מדיניות ציבורית יכולה גם להרחיב את גבולות המקצוע: חקיקה בתחומי הרווחה, הסיוע לדיור וטיפול בהתמכרויות יצרה תפקידים חדשים ומורחבים לעובדים סוציאליים. כניסת הניהול המנוהל (managed care) לתחום הבריאות היא דוגמה לכך שהמקצוע חייב להסתגל לשינויים חיצוניים כדי שלא למצוא עצמו מנותק ממתן שירותים.

לקראת המילניום החדש

לפני כשלושים שנה עבדו עובדים סוציאליים בעיקר בממשלה, בתחומי הרווחה לילד ושירותי המשפחה, ולמעשה לא היו נוכחים בסקטור הפרטי-רווחי. כיום המצב שונה מהותית. בין השינויים הבולטים:

• בריאות הנפש הפכה לתחום הצמיחה המהיר ביותר בפרקטיקת העבודה הסוציאלית.
• הפרקטיקה הפרטית הפכה לחלופה משמעותית ומתרחבת.
• העובד הסוציאלי ה"כללי" פינה את מקומו למומחה.
• הטכנולוגיה הפכה לגורם מרכזי בניהול ומתן השירותים.
• העובדים הסוציאליים נדרשים לאחריות על תוצאות ולא רק על תהליכים.
• הסקטור הרווחי הפך לחלופה מתרחבת למתן שירותים, על חשבון הסקטור ללא כוונת רווח.
• התחרות עם מקצועות קרובים כמו פסיכולוגים, יועצים, מטפלי זוג ומשפחה ומנהלים ציבוריים גוברת.
• קיים לחץ גובר לשלב מחקר בתוך הפרקטיקה.

הטכנולוגיה ראויה להדגשה מיוחדת. התפתחות "מהפכת המידע" השפיעה עמוקות על אופן עיבוד המידע, הפצת הידע ותקשורת בין אנשים. ארגוני רווחה אימצו טכנולוגיה לשיפור יכולת מחקר, ניהול מידע ייעול פעולות פנימיות. בפרקטיקה הישירה, נוצרו כלים לראיונות אבחוניים ממוחשבים וייעוץ מרחוק באמצעות מחשב. הביוטכנולוגיה, מצדה, הצמיחה תחומי פרקטיקה חדשים כמו ייעוץ גנטי, ועמה גם דילמות אתיות חדשות. ברור שלטכנולוגיה תהיה השפעה עמוקה עוד יותר בעתיד, ולפיכך גבולות המקצוע חייבים להישאר גמישים.

חיפוש מתמשך אחר בהירות

עם זיהוי חששות חברתיים חדשים או החרפת בעיות קיימות, גבולות המקצוע ימשיכו להתרחב ולהשתנות. לעיתים יהיו עובדים סוציאליים בחזית זיהוי תחומי פרקטיקה חדשים, ולעיתים ייאלצו להגיב לסדר יום שנקבע על ידי אחרים. שוק העבודה גם הוא ממלא תפקיד מגביל או מרחיב.

ניתן לנבא בסבירות סבירה מספר מגמות חברתיות שישפיעו על המקצוע: גידול במספר הקשישים הדורשים שירותים, גידול במספר העניים ובמיוחד ילדים עניים, המשך האלימות כאמצעי לפתרון קונפליקטים, ואתגר הגיוון האתני-תרבותי הגובר. על רקע כלכלה חזקה, עמוק יותר הפך הפער בין "בעלי" ל"חסרי", ומתגברת חשדנות כלפי בקשות לתקצוב שירותים ותוכניות. הגורמים הסביבתיים שישפיעו על המקצוע במאה ה-21 כוללים, בין היתר: עמדות הציבור כלפי אוכלוסיות מוחלשות, הפרטה, דרישות לאחריות גוברת, שינויים דמוגרפיים, ניהול מנוהל, התקדמות טכנולוגית, חוזק הכלכלה ועוד.

גורמים פנים-מקצועיים שישפיעו על המקצוע כוללים: הדומיננטיות הגוברת של נשים בשורות המקצוע, התמקדות קלינית ובשירותי בריאות נפש, גידול בשירותים רווחיים ובפרקטיקה פרטית, ירידה במספר בני מיעוטים אתניים בשורות כוח העבודה, עלייה בספציאליזציה, ירידה בפעילות פוליטית ובסנגור לקוחות, ועוד. הסביבה החיצונית והפנימית יתקיימו באינטראקציה מתמדת.

נתוני העדפות תחומי פרקטיקה בקרב סטודנטים לתואר שני בעבודה סוציאלית ממחישים את הפערים הפוטנציאליים בין מגמות חברתיות לבין כיוון המקצוע. לדוגמה, על אף הגידול המתמשך בשיעור הקשישים באוכלוסייה, נתוני NASW ומועצת החינוך לעבודה סוציאלית (CSWE) מצביעים על כך שגרונטולוגיה אינה תחום צמיחה מועדף על ידי הסטודנטים. מצב זה מצביע על כך שהמקצוע יידרש לשנות מסלול אם ירצה לשמור על התאמה עם סביבתו החיצונית.

חזון לעתיד

הגדרת המקצוע וגבולותיו משקפים את הערכים, סדרי העדיפויות והטכנולוגיות של החברה האמריקאית ביחס לעבודה הסוציאלית בכל נקודת זמן. בעוד שהסביבה החיצונית עיצבה את המקצוע רבות, לעבודה הסוציאלית מחויבות ערכית יציבה וחזקה ביותר, הכוללת שירות, צדק חברתי, כבוד ערך האדם, חשיבות היחסים האנושיים, יושרה ומיומנות, ערכים אלה גמישים מספיק כדי להתאים לנסיבות משתנות.

הדיונים הפנים-מקצועיים על כיוון המקצוע ועל הדגשיו ימשיכו, וטוב שכך: הם מסייעים לגיבוש העמדות ולקבלת החלטות מושכלת. במקום להצטער על היעדר הגדרה קבועה, יש לראות בבחינה המחזורית של ההגדרות ביטוי חיובי של מקצוע המגיב לסביבתו. השאלה המרכזית היא האם המקצוע ייטול על עצמו תפקיד פעיל בהגדרת ייעודו ובשיח על עתידו, או שיניח לגורמים חיצוניים לעשות זאת במקומו. הימנעות מהשיח הזה עלולה להוביל לאובדן שליטה של המקצוע על מהותו ועל גבולותיו, ולהפיכת הסביבה לגורם הקובע מי אנחנו ומה אנחנו עושים.

מקור

Gibelman, M. (1999). The search for identity: Defining social work—past, present, future. Social work, 44(4), 298-310.‏